|
|
עמוד:206
206 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה מתודת תורת מוסר, חוקים ומשפטים אשר מאפשרים ליחיד והקהילה לחיות בשיתוף אופטימלי . a . מעשית — ה"משמעות מעשית" הראשיתית, יסודית, של האמונה 7 1 והדת, היא הכלה ויצירת מסגרת ממשית לתקווה כלשהי . האמונה, והדת כנגזרת "מעשית" של האמונה, הן עיקר מכוון מעשי, המעמיד את המציאות הממשית על קיומו של בורא ( י ) -עולם, מחולל ( י ) מציאות שמקורו / ם הוא "הטוב העליון והמושלם" . כמעט כל הפילוסופים ראו את ה"טוב המושלם" כשאיפה אידיאלית למימוש האדם, להגיע אל "השלמות הטהורה" . עיקר מכוון זה, מאפשר ליחיד והקהילה לחיות במארג של קוד מוסרי אישי- חברתי-סביבתי, היוצר ומהווה תשתית להשגת משמעות מעשית , משמעויות פועלות מעשיות לחיי האדם היחיד והקהילה . על פי המשנה הסדורה, תקוות אמת היא עיקר מרכיב באנרגיית חיות ( כמבואר בביאורים לעיל על תקווה ובהמשך ב משנהסדורה : כללית ( אישית ) , פרק שני, שלב 2 ) ולא רק ממד ראשוני, אינסטינקטיבי ממשי של החיות, "רוח חיים", חיים בפועל, אלא לכל מכלול חייו של האדם, הכולל את העצמי שבו, את ה אנכי שהוא ורגעי איכויות אושרו הסובייקטיבי-אישי . האמונה והדת מעצבים ומסרטטים ליחיד והקהילה פרופורציה בתפיסתם ההכרתית את המציאותם הממשית במרחב ובזמן . הם יוצרים ליחיד והקהילה יחסיוּת הכרתית אל מול מציאותם הממשית של תופעות הסביבה והטבע הסובב, בפרצפציות הכרתיות ובמשמעויות מעשיות, הפרוסות בקשת-מושגים, מחירוּת, שכר וחופש, לחובת עונש וההכרח . האמונה והדת מאפשרות ליחיד והקהילה לקבל מעמד חברתי אישי, במסגרת קהילתית בעלת אורח חיים ברור יותר בעולם סיבתי ודואלי . סביבה המאפשרת ליחיד לייצר תקוות אמת או שווא, בתוך מערכת קהילתית מוגדרת, ובשתיהן ( אמת או שווא ) הפרספציה מייצרת משמעויות פועלות . משמעויות פועלות מעשיות הנובעות מתקוות שווא, נוצלו עד כה לכל אורך ההיסטוריה הדתית, החילונית והכלכלית, על ידי בני-אדם וכוהני-דת-הכוח למינם, הכמהים לשליטה מוחלטת בקהילותיהם ( טיפשות ההמונים , דוגמת ה"חלילן מהמלין" ) . חולשות היחיד והקהילה, הינן חרדות ופחדים משעבוד, כאוס ומוות, המאפשרים לכוהני דת ולקברניטי תרבות
|
|