|
|
עמוד:202
202 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה כמכלילה וממצה" . כאמור, ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה , בנויה ממפתח ושלוש משניות, והמשניות בנויות משלושה פרקים . לאמונה ולדתות — המשנה הסדורה מבדילה בין אמונה לדת . לקירקגור, קאנט 5 1 ואחרים הייתה אמונה-דת טבעית, ואילו לאחרים, כמו אגוסטינוס, אבּן סינא, תומאס אקווינס , ה רמב"ם ו דקארט , הייתה אמונה-דתית . ההבדל ביניהם נעוץ בכך שיש מצוות מעטות יותר בנצרות ויש יותר דוֹגמות וריטואלים אצל הקתולים . לכולם יש "אמונה" באֵל מחולל, כול-יכול, סיבת הסיבות, והטקסט המקודש ניתן לפרשנויות רבות . הדתות, דוגלות, מאמצות ותופסות את ה"אמונה" כהייררכית, בין האדם המאמין ואלוהיו . ההבדל הוא גם שקאנט ו קירקגור הם הוגים מודרניים, הרואים פער בין העולם הפיזי, הסיבתי והאתי ( אצל קירקגור ) הנתפס בשכל ובין עולמה של הדת, הנתפסת באמצעות אידאה אצל קאנט, או באמצעות "קפיצת האמונה" אצל קירקגור . יש דרגות אמונה וקיום מצוות, מועדים וטקסים, בהתאם למסורות השונות תוך ציות לכוהנים המתווכים . מהיות הדתות פועלות במנעד של כוח, דהיינו, שליטה על חיי היחיד והקהילה וכוח שהוא גם רכוש וממון, הגמוניה דתית משפיעה בפועל על סדרי שלטון וחיי היחיד ( כל זה נכון באותה מידה למוקדי כוח חילוני שרובו אמוני או מסורתי, אין באמת הבדל ) . לא רק השפעה הפועלת על הקהילה ויחידיה, אלא רואה במאמין ה"אחר" איום, תחרות, על משאבי כוח ושליטה, עד יציאה למלחמות דת לאורך משך ההיסטוריוגרפיה של האנושות היום — הכול תחרות על כוח ומשאבים, בין באמצעות תיווך דתי, בין באמצעות תיווך חילוני . המשנה הסדורה איננה רואה באמונה ממד של כוח ושליטה, אלא סוג של תפיסת מציאות מעוותת בחיבורה בין אלוהות והתופעות הרוחשות במציאות הממשית האמיתית ( להרחבה ראו מורהאנכי ) . כוהני הדתות פיתחו סוג של כוהנים-מתווכים בין היחיד לאלוהיו, ומתווכים אלו "תפסו בעלות" על דרך ואופן ה"אמונה" . אומנם ביאור זה מכוון לאמונה והדתות, ועדיין אנו מנוצלים בידי אליטות כלכליות שתפסו בעלות על ההון, על התקשורת ועל הפוליטיקה . הברונים החדשים מעמק הסיליקון תפסו בעלות על הרשת, שהיא עדיין בתחילת דרכה ומגלמת חופש פעולה והזדמנויות . המשנה הסדורה רואה ומכירה שבמציאות הממשית, האונטולוגית, יש גם "אמונה" וגם "דתות" כ"ישים" פועלים ומתמירים אמונה ודתות תאולוגיות
|
|