|
|
עמוד:200
200 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה התרחשות הטבע הטובע, השילוב בין האנטרופיה להתחדשות, שילוב של סוף וראשית בהווה הנמשך ומשתנה . b . בהגדרה החמישית בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 126 , אומר שפינוזה : "התמדה היא המשך הקיום ללא גבול מוגדר" . שפינוזה רואה בהתמד סוג של כוח השואף למשך הקיום ללא גבול, ואילו המשנה הסדורה משתמשת בלשון "בתנועה והתחדשות מתמדת", כך שבראיית המשנה הסדורה המרחב מלא בתופעות אונטולוגיות סופיות . לכל התופעות יש סוף . בעוד התופעות סופיות, תופעות חדשות בוקעות מ"אין" אל ה"יש", כך שאין למרחב התחלה או סוף, אלא התמד של תופעות חדשות וסופיות, רוחשות ומתרחשות במרחב . כאמור ההתמדה גם חלה כאשר התופעה, ה"יש" בסוף דרכו האחת מותמר ל"יש" אחר, ליצירה אחרת . ה- self organization של אותו ה"יש" המותמר, נעלם, מת, ו- self organization אחר וחדש בוקע . בפועל, כפי שמוסבר ב הגיונותאמסטרדמיים : פנומנולוגיהשל ההכרה ו מורהאנכי , השינוי ב- self organization מתרחש בהתאם לסביבה שבה פועלות הפלטפורמות הגנריות של איכות אפיוני הפעולה של התופעה החדשה . אין דבר המתמיד מהתמרה להתמרה . ההתמדה היא רק הקיום בפלטפורמה הגנרית לכל פעולה ופעולה, אך איכויות הפלטפורמה הגנרית של ה"יש" החדש הן תופעה סובייקטיבית חדשה . השינוי הוא בלתי פוסק, כי מחד גיסא, יש סוף לתופעות, ומאידך גיסא — תופעות חדשות סופיות בוקעות . c . ב אתיקה , חלק א', על האלוהים, משפט 7 , עמ' 80 , אומר שפינוזה : "הקיום שייך לטבע העצם" . אנו מאמצים חלקית את משפט זה תוך התאמתו לתקופתנו, במסגרת יסוד ז' במפתח המשנה הסדורה, האומר : "הטבע, גן רוח חיים, בתנועה והתחדשות מתמדת" . בכך מתכוונת המשנה הסדורה לתנועה והתחדשות מתמדת, כאמור, ללא התחלה וללא סוף, כאשר ה"יש" הוא "מוגבל בתהליך היצירה" . הכללת משפט זה ביסוד ז' מאפשרת לנו לראות, להכיר ולהבין ש"רוח חיים" היא קיום החיים של ה"יש" הקונקרטי, היא חלק ממשי ואמיתי של המציאות האונטולוגית . דהיינו, לכל אחד ואחת מאיתנו יש "רוח חיים" הייחודית לו, כשילוב אופטימלי של איכויות אפיוני התנועה , המהוות את גופנפשו היחידני . כלומר, ה" אנכי " בכל אחד מאיתנו, או העצמי שלנו . הפנייה
|
|