|
|
עמוד:196
196 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה יחס פועל כלשהו . היחיד מוגבל לקהילתו או לקהילת האדם ומוגבל באפשרויות פעולותיו מול סביבתו ותופעות הטבע . המוגבלות היא סוג של מצב אנושי של חוסר "שלמות", ולכן המשנה הסדורה רואה את היות ה"יש", "דבר" או "מה שהינו" . אין שלמות ואין הצלחה מצד תופעות הטבע . תופעות הטבע הן הרמוניות במוגבלותן מצד הטבע הטובע . b . החופש או החירות, על פי המשנה הסדורה, היא ביחסים הרוחשים מקומית במרחב, בעוד היחיד נמצא ביחסים עם עצמו ועם שאר התופעות במרחב . יחסים אלו אוחזים מידע על אפשרויות פעולה פוטנציאליות, עד קיום אפשרות פעולה קונקרטית . חירות הבחירה היא עיקרון בתוך המרחב הרוחש . זוהי חירות מוגבלת ל"מה שהינו" בסביבתו . האדם מוגבל בחירות בחירתו, אבל יש לו בחירה, גם אם היא מוגבלת . למרבה הצער, האנושות עסוקה ופעילה בהחרבה של החי, של תופעות הטבע הסובב, ללא תיאום חוצה גבולות . בימינו לאדם יש נגישות, יחס פועל, גם לכפתור "אדום" המפעיל פצצות מימן, שבכוחן ההרסני עלולות להחריב את האנושות כפי שהיא . המשנה הסדורה טוענת ש"רוח חיים" היא גם תפיסת מציאות הולמת וממשית תוך כדי תפקודה כחשיבה מוגבלת וסובייקטיבית והיותה חלק מ"תודעה כללית" קהילתית-חברתית, כאמור ביסוד ד' . ה"חיים" באים לידי ביטוי על ידי סך כל פעולותיהם הממשיים, הנראים והלא נראים, כמו מחשבות או פעילות השזורה בתפיסה מובחנת של התופעות במציאות, כולם יחדיו מהווים את נשמת היחיד הפועלת, הסובייקט, יחד עם קהילתו, עם "תודעה כללית" של הקהילה, המתאגדת לאחרות, בסוג של "צייטגייסט", או של "נשמה ( או תודעה ) כללית" ( כלל אנושית ) " . תודעה זו גם היא אונטולוגית ורוחשת במציאות הממשית האמיתית, ומוגבלת לרחשי תופעות אחרות בטבע . "החיים" הם "ממד אחד משתנה ו מוגבל בתהליך היצירה", כנאמר כאן ביסוד ו' . היצירה — ב מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , חלק ראשון, פרק שני, 99 סעיף ( 17 ) , עמ' 123 , אומר שפינוזה : "מכאן נובע בהכרח שהטבע, אשר אינו תולדה של סיבות כלשהן . . . חייב בהכרח להיות ישות שלמה אשר לה שייכת מציאות" . יסודות ו' ו-ז' במשנה הסדורה הם תוספת להבחנותיו של שפינוזה, המושגת דרך הרחבה ביסודות ההכרתיים המשפרים את איכות הראייה ובכך
|
|