|
|
עמוד:193
193 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם ביסוד ד' במפתח המשנה . כמו כן, ידוע שההתפשטות הינה המרה אין-סופית של אנרגיה לחומר וחוזר חלילה, על כל צורותיהם ואופניהם . היא אונטולוגית ופועלת . ב תהליך ההתמרה, "מה שהינו" מותמר או מתכלה לאנרגיה, ל"יש" חדש ואחר . הכול הוא אנרגיה תהליכית . להרחבה על מחשבה, תהליכי חשיבה, ראו מורהאנכי , עמ' 92 . היצירה — כל "יש" שהוא, מה שהינו, הוא יצירה . כאמור, כל יצירה היא "יש" 95 סובייקטיבי, קונקרטי ויחידני, לכן ה"א היידוע בתחילת המילה . היצירה רוחשת יחד עם בריאה ועשייה . היא חלק מ"רוח חיים" הפורצת בתהליך, מה"אין" אל עבר ה"יש" . היא ה"יש" המתהווה בתהליך נמשך ומשתנה . היצירה היא אנרגיית הבריאה — היא רוח האצילות הנמשכת, על פי הקבלה ( ראו : מורהאנכי ) . "היצירה" ביסוד ו' היא בריאה בפועל , ולכן היא מרכזית בדברי ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה , ואפשרית למעשי ה"חי", בהם האדם . a . בעיצומו — בתהליך יצירתו, קיום אנרגיית-חיות פורצת, שועטת ב"מעלה" 96 החומר המשתנה ומתכלה ( ורסיה של א' ברגסון בספרו ההתפתחותהיוצרת ) . במשפט 7 , בחלק ג' של ה אתיקה , עמ' 204 , אומר שפינוזה : "חתירתו של כל דבר להמשיך בישותו אינה אלא מהותו בפועל של הדבר" . המשנה הסדורה רואה ומגדירה את "החתירה" כתנופת "תהליך היצירה בעיצומו" ( endeavour momentum ( , תנע וכו', תהליך הקיים במהות הפועלת של ה"יש", כחלק מהאידאה הממשית המשתנה הקיימת בכל "יש" אונטולוגי, הווֶה ומשתנֶה . המשנה הסדורה באה להוסיף, מחד גיסא, שכל "יש" שהינו, "דבר" בלשון שפינוזה , הוא בעל חתירה קיומית של "רוח חיים", שאיפה להרמוניה, אופטימיזציה של ה- self organization ייחודיות היחיד, ומאידך גיסא — משך זמנו, מועד סופו, לא ידוע אך בהכרח מוגבל . משפט 7 של שפינוזה , לעיל, מוכל בתוך יסוד ו' במשנה הסדורה, וזו מוסיפה משמעויות פועלות לחתירה להמשך הוויית הישות בכך ש"תהליך היצירה בעיצומו" . זאת על אף ש"ישים" רבים נאבדים ונעלמים אל ה"אין" ואחרים נוצרים ונובעים כ"ישים" חדשים הרוחשים, פועלים ומצטרפים לתהליך בריאה-יצירה בלתי פוסקת . אומנם החלק השני ביסוד ו' מדבר על האדם, אך השלכותיו זהות לכל סוגי ומיני חיים : "החיים, ממד אחד משתנה ומוגבל בתהליך היצירה" . האדם
|
|