|
|
עמוד:190
190 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה איינשטיין כבר אמר שהזמן הוא יחס מסוג שהוא, והזמן הפיזיקלי ( חץ הזמן הליניארי ) הוא אשליה . אנו זקוקים לזמן ליניארי לשם המדידה הרואה ותופסת את מציאות התופעות הממשיות כמתרחשות באופן סיבתי . לעומת זאת, לראיית המשנה הסדורה, הסיבתיות היא חלק קטן בהתרחשות התופעה, ואילו עיקר התופעה אינו מתנהל לפי כללים סיבתיים ( להרחבה ראו הגיונותאמסטרדמיים : פנומנולוגיהשלההכרה ו מורהאנכי ) . יסוד ה' אומר : "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן" — "בזמן" הקונקרטי-סובייקטיבי, להדגיש את ההווה הרוחש הנמשך . החיים בהתרחשותם, והם רוחשים ביחס השינוי לאורך הדרך הנמשכת . זהו אותו מסע אחד יחיד בזמן הקונקרטי, בתקופה הקונקרטית-סובייקטיבית בתפיסתה על ידי אותו יחיד האדם החי, הסובייקט . b . במשפט 30 בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 163 , אומר שפינוזה : "על התמדת גופנו לא יכולה להיות לנו אלא הכרה בלתי הולמת לחלוטין" . ובמשפט 31 ( שם ) , הוא מוסיף ואומר : "על התמדת הדברים היחידים שמחוצה לנו לא יכולה להיות לנו אלא ידיעה בלתי הולמת לחלוטין" . שפינוזה מתייחס למשך החיות הקיימת בכל "יש" שהוא ( התמד הגוף ) , וטוען שכל יכולתנו להכיר ולדעת, שמשך החיות של "ישים" חיצוניים לנפש היחיד הינו מוגבל וסופי, והכרתנו אינה רק בלתי הולמת ביחס לסופיות, אלא גם אין לנו יכולת להכיר באופן הולם את משך חיותנו או את משך חיותם של איברים וחלקים בגופנו . כלומר, אין לנו יכולת הולמת ובהירה לצפות את משך קיומו של "יש" כלשהו . המשנה הסדורה מאמצת את תפיסתו של שפינוזה בעניין מוגבלותו של האדם לנוכח משך התרחשותן של שאר תופעות הטבע . אומנם ניתן לחזות סטטיסטית את משך או הסתברות קיומו של פלח כזה או אחר, והתוצאות הן בנות משמעות פועלת מעשית המשנָה את המציאות בפועל, במשך המשתנה של התופעות . "הזמן" יכול להיות מעגלי-מחזורי יחד עם עונות השנה או הכוכבים, או יחידת מדידה, כיחס של מרחק ומהירות, כחץ הזמן האנטרופי, זמן כמועד : יום הזיכרון, יום הולדת . וזמן כיחס משך השינוי המתרחש בין "ישים" אונטולוגיים בהווה, הנמשך ומשתנה . כלומר, הזמן מתפקד גם, ובעיקר, באופן סינכרוני, ולא באופן דיאכרוני בלבד .
|
|