|
|
עמוד:188
188 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה המעניקה להם את נצחיות ייחודם . שוב, המשנה הסדורה רואה ומכירה במסע האחד של כל סוג של "יש", נפשגוף, כפי שנפשגוף של הנמלה היחידנית היא במסע אחד ההולם של הנמלה הקונקרטית . c . כפי שמסביר טימיאוס ל סוקרטס, כתביאפלטון , כרך שלישי, טימיאוס, עמ' 604 : "בעצם התקנתו של בעל החי נקבע פרק זמן מסוים לחיי אותו מין בכללו" . להבדיל מטימיאוס, שסבר שזמנו של החי הנולד נקבע מראש, אדורנו אמר וחשב שזרע האנטרופיה, ההרס, החל כבר במועד תחילת התופעה, ואין אנו יודעים את מועד סיומה במסע הזה, ה"אחד", שהחל כבר עם הולדת האנוש, האדם . להבדיל מ טימיאוס , לתקופתו וראייתו, המשנה הסדורה לא חושבת שיש הערכה מוגדרת לאורך מסע האחד של האנוש, הסובייקט . הדרך האחת וספציפית, לא רק שמשתנה והאירועים המתחוללים סביבה משתנים גם הם, אלא גם הסובייקט משתנה, ועם השינוי המתחולל רוחשת המציאות הממשית והאמיתית, עולם התופעות המשתנות, ואומנם התופעות הן סופיות, אך לא קבועות מראש . ניתן מראש לאמוד את הממוצע של תוחלת חיים, במקום או סביבה, אבל הוא לא ברור וידוע מראש באופן קונקרטי . עדיין מסעו של היחיד הסובייקט הוא אחד ויחיד . a . יחיד — ביסוד ה', "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן", "חיים" הם לא רק "מסע" 92 ולא רק "אחד", כמבואר לעיל, אלא גם "יחיד", לא היה לפניו ולא יהיה אחריו, המתבטאים דרך מסעו של האדם, הסובייקט הקונקרטי, שהינו בעל נפשגוף ייחודית ובכך נצחיותו . נצחיותו היא סך כל פעילויותיו ההוֹווֹת, נשמתו ההולמת, בהווה הנמשך ומשתנה . אומר שפינוזה במשפט 13 , בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 140 : "מושאה של האידיאה המכוננת את נפש האדם הוא הגוף, או אופן התפשטות מסוים הקיים בפועל, ולא שום דבר אחר" . לתפיסתו הדואלית של שפינוזה, יש הפרדה בין הנפש הנצחית והגוף המתכלה והסופי, ואילו המשנה הסדורה רואה את חיות הגופנפש כיחידה אחת קונקרטית סובייקטיבית ככל "יש" אונטולוגי . לכן "רוח חיים" במפתח המשנה יסוד ד', מכיל בתוכו, לא רק מהידוע כחי, אלא קיים ושייך בכל "יש" שהוא, כאמור, "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן", "יחיד" לכל "יש", ממפל מים ועד קווארק .
|
|