|
|
עמוד:186
186 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה באוקיינוס, בטבע הטובע . מכלול אידאות משתנות נמצאות בנפשגוף האדם ( לב, כבד, מוח, חיידקים וכו' ) , ובאידיאת החיים, "רוח חיים", חבוי צופן נסתר אך ודאי, המכיל גם אותות סוף התמד החיים, המוות, קץ החיים של ה"יש" היחידני הספציפי . כפי שאדורנו ראה שזרע הרע לדבריו, נובט יחד עם רגע הנביטה של התופעה עצמה, המשנה הסדורה רואה ומכירה בייחודיות ( singularity ) של האנוש, של היחיד באשר הוא, ומכירה בייחודיותו כנצחיותו בהתרחשות ההוויה . לא היה כמותו לפניו ולא יהיה כמותו אחריו, כאמור לעיל . אומנם כל "יש" וכל בן-אנוש עובר שינוי בכל רגע ורגע, ישנם חלקים ותאים בגופנפש המחדשים עצמם, ואחרים שאינם מתחדשים ומתים, אך עדיין פועמת בגופנפש תקווה לרגעים של "חיים" של אושר מתוך ראייה-הכרה להשלים, לקדם ולאהוב את מהות קיומו של הגופנפש היחידני בקהילתו וסביבתו, ולא מחרדת פחד המוות העתיד לבוא או מסיום ה"חיים" הוודאי . b . שיר יט ב משליחצרהנזירעםכיפהזהובה : "יֶשְׁנָם עוֹשִׂים פּוֹעֲלִים עֲבוּר נֶצַח / אֲחֵרִים יוֹצְרִים כְּמַבּוּעַ מִתְגַּלְגֵּל / בְּמֶשֶׁךְ מַפְּצֵי בְּרִיאָה מְגַלִּים אֱמֶת הָרוֹאָה / אֶת הַיֵּשׁ הַנִּמְחָק וְהָאֵין הַמֻּנְצָח / בִּתְנוּעַת מַשַּׁב אֲלֻמַּת קְצִיר אוֹר כֹּל" . מסע — אומר אפלטון בפי סוקרטס ב פידון, כתביאפלטון , כרך שני, עמ' 19 : 9 "כל המלחמות באות לעולם בשם הממון, והממון דרוש לנו בשל גופנו, והרינו עבדים משועבדים לו לזה, ומתוך כך אין אנחנו פנויים לפילוסופיה . . . שאם עתידים אנחנו בזמן מן הזמנים לדעת דבר-מה ידיעה טהורה, חייבים אנו לפרוש מן הגוף ולהביט בעצם-נשמתנו אל עצם-העניינים . ואז, כנראה, יהיה לנו דבר זה שאליו אנו משתוקקים ולפי טענתנו הננו מאהביו : התבונה" . בהמשך, ב משנה סדורה : כללית ( אישית ) , מכוונת המשנה הסדורה את היחיד אלי עצמותו, ייחודיותו-מהותו, ה אנכי שהוא כפי שמכוון אליו סוקרטס . יסוד ה' במפתח המשנה הסדורה מרחיב את הראייה וההכרה בכך שמלכתחילה על האדם לקבל ולהפנים שהוא חלק ממערכת חיה אשר בה-ובתוכה הוא חי מסע אחד יחיד, בזמן . גם משך השינוי, הזמן הסופי, הזמן האנושי, תקופת חייו, היא דרך "רוח חיים" יחידנית, אונטולוגית וסובייקטיבית המהווה חלק פועם בהוויה כולה .
|
|