|
|
עמוד:185
185 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם a . חיים — במשפט 10 בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 206 , אומר שפינוזה לעניין 89 יחס פועל, "משמעות פועלת", בסיום החיים : "אידיאה המסלקת את קיומו של גופנו אינה יכולה להימצא בנפשנו, אלא נוגדת אותה" . נוסף על כך, אומר שפינוזה במשפט 3 , בחלק ד' של ה אתיקה ( שם, עמ' 286 ) : "הכוח המשמר את קיום האדם הנו מוגבל, ועוצמת הסיבות החיצוניות גדולה ממנו באופן אינסופי" . שפינוזה רואה את החיים, אנרגיית חיים, "רוח חיים", ככוח הקשור ונמצא בנפש ולא בגוף . הנפש היא ה"רוח חיים" החוזרת אל האלוהים כמו שאמר קהלת, או כמו שרואה שפינוזה את הנפש כנובעת מהאלוהים מלכתחילה, לתפיסתו, הנפש האידאית היא-היא גם מהאלוהים ומוסיף ואומר שהגוף נכנע לכוחות הסובבים אותו והנפש היחידנית נאספת אל האלוהים . משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה אינה מסכימה עם ראייתו של שפינוזה . יפה לזמנה ותקופתה ככל שתהיה, היא מצמצמת ומאנישה את האלוהים לשני תארים בלבד, מחשבה והתפשטות, ובתפיסתה הדואלית את "רוח חיים" האנושי הממשי . לכן, מראייה והכרה של מציאות ממשית אפשרית, המשנה הסדורה מוסיפה ורואה את האדם כנפשגוף יחידנית סובייקטיבית-קונקרטית במרחב אונטולוגי, "יש" המתחולל בדרכו האחת, כאמור לעיל וביסוד ה' : "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן" . יסוד ה' מתייחס לכל מיני וסוגי חיים, מהידוע ומכונה "חיים תבוניים" לנראה וחש לנו, כולל הדומם . האנוש האידאי, הגנרי, מקרה פרטי אחד בטבע הטובע של התופעות, ובריאה חדשה יחסית בהתרחשות התופעות . האנוש אינו מעל הטבע ככל "יש" אונטולוגי כלשהו, כמוגדר ביסודות מפתח המשנה . הנפשגוף הקונקרטית- סובייקטיבית, היחידנית המשתנה ונמשכת של האנוש, נושפת ורוחשת "רוח חיים" בחומר המתכלה, חתירה בלתי פוסקת לקיומה הממשי החי של הנפשגוף במציאות הממשית האמיתית . בכל "יש" קיימת מוגבלות ההתמד, כאמור ביסוד ה' : "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן" . האידאה המשתנה של האדם, כמו כל אידיאת "יש", מכילה בתוכה בהכרח את אמת הסופיות והמוות, כנבילת הפרח, נשירת העלה ובליעתו של דגיג בנחיל דגיגים אין-סופי בבטנו של לוויתן כחול גדול 93 92 , בזמן 91 , יחיד 9 אחד 89 מסעה . חיים
|
|