|
|
עמוד:184
184 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה מתוך עקרונות ומבנים שיצקו פילוסופים קודמים — אריסטו , רמב"ם , שפינוזה, קאנט ורבים אחרים, ובונָה מערכת ראייה והכרה דינמיות, המשמשים מדריך ללומד, להרחיב את הכרתו וראייתו את מציאותו הממשית והאמיתית של עצמו, כתופעה יחידה במרחב-קהילתי סביבתי ( להרחבה ראו מורהאנכי ) . המשנה פותחת ומרחיבה את הראייה-הכרה לאופקים חדשים רחבים ועמוקים, אשר פעמים פותחים בפני היחיד, האנוש המתבונן את "דרך ההארה" . זוהי חוויה אונטולוגית-טרנסצנדנטית-אימננטית של הטבע הטובע, פעילה ונמשכת וידועה כ- bliss , שמשמעותה הפועלת היא להמשיך לחיות את ייחודך האנושי מסעך האחד, יחיד, בזמן ( יסוד ה' ) . כל אחד מאיתנו עובר את חייו עם או בלי ה- bliss הקונקרטי של נפשו ההולמת . המשנה מאמצת את שפינוזה, האומר ב אתיקה ( חלק ה', משפט 36 , עמ' 395 , הקיבוץ המאוחד ) : "האהבה השכלית של הנפש לאלוהים היא אהבתו של אלוהים עצמו, שבה הוא אוהב את עצמו לא באשר הוא אינסופי, אלא באשר הוא עשוי להיות מונהר על ידי מהותה של נפש האדם, הנדונה מבחינה של נצח . הווה אומר : האהבה השכלית של הנפש לאלוהים היא חלק של האהבה האינסופית שאלוהים אוהב בה את עצמו" . ברור ל שפינוזה שהאלוהים האפשרי הוא בכול, גם באהבה של האדם, האנוש . אך המשנה הסדורה אינה מנסה להסביר את האלוהים האפשרי במרחב, אלא להרחיב את אופק ועומק ההכרה של היחיד, להבין את ייחודו, מהותו ואופן התרחשותו כאחד מסוגי ומיני חיים, אחד מאין-סוף תופעות סופיות . יסוד י' במפתח המשנה הסדורה — "האהבה היא טעם חיי אנוש" — מגדירה לאנוש, כבר ביסודות ההכרתיים את מהות היותו . לכן משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה , מאמצת את הגישה המעשית, המראה דרך אפשרית לחיות בדרך הנמשכת ולמעשה "מקטינה" את מִקריוּת אירוע ההארה ויוצרת שטף ורצף חיים בתוך מארג של ראייה-הכרה של התופעות במציאות הממשית האמיתית, היכולה לראות את המציאות הממשית רוחשת כהארה נמשכת . המשנה מגדירה "מואר" מצב אשר בו רגשות, היפעלויות, ורציות של האנוש פועלות מתוך היותן בונות ומשמרות את אושרו הפנימי של גופנפש היחיד, בשילובם כתרומה משפיעה חיובית על סובביה, על הקהילה ועל הטבע בכלל .
|
|