|
|
עמוד:183
183 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם תנועה, מנוחה, לתואר האלוהי "התפשטות", שהוא אחד משני תארים אלוהיים בתפיסת שפינוזה, "מחשבה והתפשטות" ( אתיקה , חלק ב, משפט 1 ו- 2 , עמ' 127 ) . כבר ז'אן-ז'אק רוסו כתב במאה ה- 18 ב האמנההחברתית שהתבונה בפועל לא רק מחליפה את שלטונו המוחלט של מלך, אלא היא "האלוהים החדש" . היום בתחילת המאה ה- 21 , המשנה רואה את ה" מחשבה " כאנרגיה אונטולוגית המשפיעה על בריאותנו ומפעילה שינויים כימיים-חשמליים-עצביים, תנועות אשר משנות תהליכי זרימה בגופנפש, הן ראייה-הכרה של מידע בתפיסת מציאות הולמת, הן של חומר שהוא גם סוג של התאגדות תנועות אנרגטיות עד להארת המרחב של עצמו וסביבתו . להבדיל משפינוזה, לתקופתו, המשנה הסדורה רואה במחשבה סוג של תנועת "כוח מחשבה" אונטולוגי, סוג של "יש" אפשרי, שמשפיע על סוגי זרמים וגלים אחרים של תנועות "רוח חיים" של "ישים" אחרים, כולל ישים פיזיקליים, המחוללים יחד שינוי ב"תודעה כללית", כאמור . c . המשנה מגדירה באמצעות היסודות את מהותה של "רוח חיים", תנועתה ההווה העכשווית, ומהו הקשר בינה לבין כל "יש" שהינו במציאות הממשית ובייחוד האדם כאחד ה"ישים" המאושש על ידי סביבתו האנושית והטבע הסובב . " דרך ההארה " מופיעה גם בדרכו ותורתו של ראמנה מהארשי אשר ה"תודעה כללית" התייחסה והשפיעה עליו בנעוריו, ודחפה אותו להארה מתמדת באמצעות חוויה ישירה של הווה נמשך של ה- self ; זוהי הנירוונה הקונקרטית של ראמנה מהארשי, שהינה התרחשות הווה יחד עם האל לתפיסתו, אשר פועל גם באנוש היחיד, מדעת או שלא מדעת . המשנה הסדורה גורסת שממד האושר המשתנה של האנוש הוא רב פנים וממדים, יחסיים ומורכבים, ביחיד הקונקרטי-סובייקטיבי לבין מה שהחברה, קהילה ו"תודעה כללית" שלה באותה עת מגדירה ומאפיינת כאושר . כאמור, בתקופתנו האושר מזוהה עם הצלחה-כסף, פרסום, כוח, כולם השלכות חיצוניות על היחיד, הרואה עצמו אל מול אחרים בעולם, אך יודע ברוב המצבים, שהוא "דפוק" וקשה לו לצאת ממצבו, סביבתו ומארג אמונותיו . כאן באה ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה ויוצאת
|
|