|
|
עמוד:180
180 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה שבאפשר, במציאות הממשית האמיתית ( להרחבה ראו מורהאנכי ) . כאמור, זיכרון פעילויותיו ומעשיו של האדם היחיד, הגופנפש של המת, נמצא קיים בזיכרון הקולקטיבי האנושי קהילתי, כל עוד הוא לא נמחק ( ראו הרחבה ב תורת המחוללים בהגדרת מחולל "היסטוגרפיה" ) . לפיכך, רוחש ונכלל הזיכרון של המת ב"תודעה כללית" ההוֹוָה, בהיות המציאות הממשית ובזיקה למכלול כל התופעות . לכן גם נצרבות ונשמרות פעילויותיו של היחיד שמת, סיים את מסעו האחד, בזיכרון הקהילתי בפועל, באמצעים שונים וכלי אחסון ואחזור שונים לסוגיהם בעולם המציאותי . מטעני המידע האלו ממשיכים את השפעתם על התופעות במציאות הממשית . עם מותם של הפילוסופים, כמו סוקרטס , אפלטון, שפינוזה ורבים אחרים, הם אומנם סיימו את משך היותם כנפש חיה, כגופנפש חי, אולם תודעותיהם, לצד ספריהם הנפלאים, ממשיכים להדהד הן ב"תודעה כללית", הן במציאות החברתית, להתייחס ולהשפיע על מסע האנושות בפועל . הפותחת — במשפט 36 בחלק ד' של ה אתיקה , עמ' 313 , אומרשפינוזה : "הטוב 86 העליון של ההולכים בעקבות המעלה הטובה הינו משותף לכל, והכול יכולים ליהנות ממנו בשווה" . ראשית, ה"טוב" הוא סובייקטיבי ליחיד ואובייקטיבי לקהילתו, ושנית — הוא משתנה מקהילה לקהילה ומתקופה לתקופה . יסוד ד' במפתח המשנה מגדיר וממשיג את "רוח חיים" לכל "יש" שהוא, ובייחוד "רוח חיים" של האדם התופס כיום את המציאות באופן עכור, מציאות הנשענת על קביים שבורים של עקרונות הסיבתיות והדואליות, של תפיסה המפרידה בין גוף לנפש, בין אדם לאלוהיו, בין התאולוגי-אמוני לאונטולוגי-ממשי . זו אותה "רוח חיים" אשר יכולה להביא את יחיד האדם למצבי הארה לאורך רגעים משתנים של חיים . שפינוזה הוא דואליסט וסיבתי, ומהר מאוד הוא מביא את האלוהים כעילה המתמשכת שביסוד התופעות . לראייתו, יש "טוב עליון" בטבע עצמו, ואילו המשנה הסדורה רואה את התופעות כרוחשות בהווה הנמשך ומשתנה, כאשר ה"טוב" ו"רע" אינו עליון וחיצוני לטבע התופעות, אלא הוא יציר האדם ושונה מקהילה לקהילה, כאמור לעיל . אומנם יסוד ח' במפתח המשנה הסדורה אומר : "לאמונה ולדתות משמעות מעשית במסע האנושות", והכוונה כאן היא לאתיקה והמוסר של כל הדתות, ויתכנסו לאתיקה ומוסר אנושי העולמי שכתוב כבר כחוקי כבוד האדם באו"ם ובמשנה הסדורה . אין "טוב" ו"רע" עליון לתופעות
|
|