|
|
עמוד:176
176 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה b . המשנה הסדורה, לתקופתה, אינה מסכימה עם אֵאוּקְלֶיְדֶס במוסכמה או אקסיומה הרביעית הידועה שקיבל מאריסטו, האומרת : "דברים המתלכדים זה עם זה, שווים זה לזה" ( יסודות , מוסכמה רביעית, לחלופין, אקסיומה 8 במהדורה משנת 1752 ) . אֵאוּקְלֶיְדֶס טוען שהרוח והגוף נפרדים זה מזה אך התלכדו זה עם זה להיותם שווים, אך המשנה הסדורה רואה שהרוח היא גוף, חומר, והחומר הינו גוף, אגד של תנועות, של אנרגיה, ולכן חד הם, כמבואר . מחשבת האנוש, מודעת ושאינה מודעת, הינה סוג של פעילות תנועתית אנרגטית אשר מאופיינת באיכויות היחיד הקונקרטי-סובייקטיבי . מחשבות האנוש הן גם "רוח חיים", או "רוח אדם", כמו שמכנה אותן שפינוזה, מתלכדות עם רוחות אדם אחרות ויוצרות את הצייטגייסט, את "רוח האדם" הכללי והמשותף לקהילה המשתנה, ומשם "רוח קהילה" משותפת, ל"רוחות קהילה" אחרות, להיותן כולן "רוח חיים" הכללי, "רוח האדם" הכללי, ל"תודעה כללית" משותפת של האנושות . "רוח חיים" היא אותה רוח אשר פעילויותיה הן המחיות כל "יש'" שהוא, ומקורה ב"תודעה הכללית" המשותפת לכל חי . מאחר שלראיית המשנה הסדורה בכל התופעות יש ממד של חיות, כולל תופעות ה"דומם", הרי שה"תודעה כללית" היא של כל התופעות כולן לסוגן ומינן . גם שפינוזה אומר ב אתיקה , חלק ב', משפט 11 , משפט נסמך, עמ' 139 : "מכאן נובע שנפש האדם היא חלק של השכל האינסופי של אלוהים", כפי שאומר קהלת ( י, ז ) : "וְהָרוּחַתָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים", או בלשון המשנה הסדורה, "רוח חיים" הקונקרטי-סובייקטיבי רוחשת כזיכרון בהווה נמשך ומשתנה של "רוח חיים" הכללי, של "תודעה כללית" משתנה במציאות ממשית משתנה ואפשרית . a . ומואר — בחלק א' של ה אתיקה , משפט 24 , משפט נסמך, עמ' 103 , 84 אומר שפינוזה : "מכאן נובע שאלוהים אינו רק הסיבה להתחלת קיומם של הדברים, אלא גם הסיבה לכך שהם ממשיכים בקיומם . . . לכן הסיבה לקיומם ולהתמדתם אינה יכולה להיות נעוצה במהותם, אלא רק באלוהים לבדו, שהקיום שייך לטבעו שלו בלבד" . המשנה הסדורה לא מאמצת את תפיסת שפינוזה ואחרים עד ימינו, לכך שהטבע הטובע נקבע מראש על ידי האלוהי והכרחי בקיומו הממשי . המשנה אינה רואה את חץ הזמן הפיזיקלי שבו המציאות מונעת בשרשרת של סיבות ותוצאות שאלוהים של שפינוזה , יהודים, נוצרים, מוסלמים
|
|