|
|
עמוד:175
175 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם אלמוות, ולא תכלה לעולם", ומביא את עדותו של איר בן ארמניוֹס לכך ( שם, עמ' 567 ) . על פי יסוד ד' במפתח המשנה, "רוח חיים היא תודעה כללית", כוונת המשנה הסדורה ב"היא", ש"רוח חיים" וגם "תודעה כללית" הם מאותו סוג של "דבר מה" אונטולוגי, הנמצאים בהתמד ובמשך ההווה והמשתנה . האידאה הגנרית המשתנה של אותו "יש" אונטולוגי יחיד מכל מין וסוג שהוא, נמצאת כ- blue print בהתמד אנרגיית-חיותו כחלק משתתף של "תודעה כללית" . בזאת רואה המשנה הסדורה את נצחיותה של אותה אידאה, בייחודה הסופי הרוחש בנצח ההווה, במות הגופנפש הקונקרטי, במות מהות ייחודו, נשמתו . בסוף התמד החיות, עדיין האידאה המשתנה, היחידנית, הקונקרטית והאמיתית נשמרת כזיכרון חי כ"תודעה כללית" המתמזגת ומשתנה עם ההוויה . מחד גיסא, משאירה את חותמה בהוויה כמידע בזיכרון הגנטי האנושי סביבתי הנמשך, מתרחש ומשתנה בהוויה, ומאידך גיסא, הגופנפש סיים את ייחוד מסעו האחד והיחיד ברגעי ההווה ובזאת נצחיותו . למשל, העלה היחיד והמיוחד הנמצא על אותו עץ הגדל באזור מסוים, בנושרו אל הקרקע נושא עליו את כל הידע הסביבתי האחרון יחד עם השינויים שעבר, שמשפיע על העלה החדש ועל הקרקע שעליה נחת ונאסף אל הרוח והאדמה . a . תודעה כללית — באיגרת 32 ל הנריקוס אוֹלדנבּוּרג, איגרות , עמ' 163 , כותב 83 שפינוזה : "אני תופס את גוף האדם כחלק של הטבע . אבל בנוגע לרוח האדם, אני חושב שגם הוא חלק של הטבע . כי אני מניח, שיש בטבע גם יכולת אינסופית של מחשבה, שמבחינת היותה אינסופית כוללת היא בתוכה את כל הטבע כולו כמושא ומחשבותיה יוצאות ממנה באותו האופן כמו הטבע, שהוא מושאה בהשגה . להלן אני קובע, שרוח האדם היא אותה יכולת-חשיבה עצמה, אבל לא בבחינת היותה אינסופית וכוללת את הטבע כולו, אלא כיכולת סופית, כלומר במידה שהיא תופסת רק את הגוף האנושי הזה, ומטעם זה אני תופס את רוח האדם כחלק של השכל האינסופי" . המשנה הסדורה מאמצת את גישת שפינוזה לעניין גופנפש האדם אשר יש בו גם מ"רוח האדם" אך, כאמור, אין הפרדה בין הנפש לגוף או לרוח והמשנה הסדורה רואה את גופנפש היחיד, כגופרוח יחיד, אחיד והולם, חד המה, כאמור .
|
|