|
|
עמוד:172
172 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה כאמור, "תודעה כללית" נמצאת בכל יחידי-הטבע ובייחוד גם ביחידי בני-אדם וקהילתם . אנו מכירים מההיסטוריוגרפיה של האנושות כיצד אומות שלמות נטבחו עקב התנעת חרדה ופחד אל עבר האין מוצא . במקרים אחרים, דרך החכמה והתבונה וראיית המציאות הממשית, האמת נמסרת וניתנת כדי ליצור סביבה אוהבת בתחושה האישית והחברתית . האנושות עד הלום היא אחד ממיני חיים אשר הורגים אחרים וגורמים סבל, ניצול, כאב ואובדן בבני מינם . האנוש וקהילתו מתעסקים בזה באופן אובססיבי עקב חרדה ופחד . עם זאת, חלים תמורות ושינויים כל משך הזמן המשתנה, כפי שמבואר בהמשך, במשניות החברתיות-קהילתיות נגזרת א' ו-ב', וכן במשנה הראשונה, משנהסדורה : כללית ( אישית ) , המכוונת לכך שהיחיד והחברה יחיו בפחות חרדה ופחד קיומי, ישתמשו יותר בחכמה ותבונה לראייה והכרת המציאות הממשית האמיתית ובכך יחיו במשך משתנה טוב יותר ובאושר איכותי יותר, הן כיחידים הן כקהילה . d . בעיון למשפט 57 בחלק ג' של ה אתיקה , עמ' 252 , אומר שפינוזה : "שרגשות בעלי החיים, שאומרים שהם חסרי תבונה ( ומשעה שאנו יודעים את מקור הנפש, לא נוכל להטיל ספק שהבהמות מסוגלות להרגיש ) , שונות מרגשות בני האדם" . יסודות ד' ו-ז' במפתח המשנה, רואים, ממשיגים ומגדירים גם את נושא "רוח חיים" בחי מכל סוג ומין שהוא בטבע, ורואה בהם כמכלול יחד עם בני-האדם כמין מן החי ומשייכים את "רוח חיים", רוח האדם, לכל חי ובכללותו, רואה ב"רוח חיים" כהתרחשות אחת מני רבות ב"תודעה כללית" . המשנה מעמידה את החי בתוך מסגרת הטבע הטובע הכולל את עצם עצמו, הטובע והטבוע באותה העת . עקב פעילותה של "רוח חיים", של נשמת האדם, באופן ( דרך ) פעילויותיה של נפשגוף, האנוש, הנברא, נוצר ופועל כיחיד, יחידני, סובייקטיבי-קונקרטי כבר ברחם אימו, רואה ומכיר את מציאותו, משתנה וגדל, רואה ומכיר את מהותו הפועלת וההולמת . בהמשך יבין הלומד ביסוד ה', האומר : "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן", וממשיך ואומר ביסוד י' : "אהבה היא טעם חיי אנוש" . אנו רואים, חשים, טועמים, מאזינים, משפיעים ומושפעים בהדדיות מלאה עם נפשגופנו, אך אנו גם חשים ברוחגופנו את עצמנו ואת ה"אחר" מולנו . אנו מתייחסים ברוחגופנו ל"אחר" ביחסו אלינו ויחסנו אליו .
|
|