|
|
עמוד:171
171 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם האדם חלק אינטגרלי פועל במרחב ה"יש" הכללי, הרי שהוא מושפע ומשפיע על עצמו וסביבתו . לכן התנע של האבולוציה יכול להיות מואץ, מוחלש או יציב, הכול בהתאם לדינמיות המתרחשת בפועל . אחת הראיות הבולטות לכך היא העובדה שמאות או מיליוני מיני חיים כבר אינם, ומיליוני חיים אחרים נמצאים בהתפתחות מואצת, מהירה וחדשה . המשנה רואה באנושות תהליכי אבולוציה מואצים או מואטים, אשר יכולים להוליכה לאבדון, אלא אם כן יכוון האדם את התפתחות ראייתו והכרתו לכיוון השבחת איכות תפיסת מציאותו הממשית והאמיתית של עצמו, של קהילתו ושל סביבתו . c . ב מאמרתיאולוגי-מדיני , פרק חמישה-עשר, עמ' 157 – 158 , אומר שפינוזה : "התבונה בממלכת האמת והחכמה, והתיאולוגיה בממלכת יראת-השמים והציות : . . . איך יש להבין את העיקרים הללו בדיוק מבחינת האמת, — קביעת הדבר הזה היא מניחה לה לתבונה, שהיא לאמיתו-של-דבר אור הרוח" . יסוד ד' במשנה הסדורה אומר ומבאר : "רוח חיים היא תודעה כללית, פעמים חלק ממנה מודע ומואר ופעמים זאת היא הפותחת, גם לאדם, את דרך ההארה" . "חלק ממנה", מ"רוח חיים", פעמים האנוש מואר מעצמו, ממעשיו מסביבתו-קהילתו ופעיל ויוזם בראייתו והכרתו הבהירה והעמוקה התופסת את המציאות הממשית והאמיתית ומגיע בכוחות עצמו להארה והתגלות ( bliss ) . פעמים, זאת "היא הפותחת", ה"תודעה כללית", לבן-האנוש את איכות הראייה-הכרה, להארה של ההתגלות . המשנה, באמצעות יסוד ד' מרחיבה ומעמיקה את גבולות האופקים של התבונה, של איכות הראייה-הכרה של היחיד הקונקרטי-סובייקטיבי במרחב האין-סופי של תופעות סופיות . "אור רוח", כהגדרת שפינוזה לעיל, הינו "רוח חיים", כהגדרת המשנה הסדורה, שהיא ה"תודעה כללית" המחוללת ומתחוללת ומשתנה כ"יש" סופי . למשל, אדם שפתאום עובר חוויה מכוננת שמשנה את חייו . הוא, בן-האנוש, כבר היה בכיוון מסוים, נחוש ובטוח בדרכו, בפעילותו, ולפתע "אור רוח" הפגישוֹעם אמת אחרת בדרך חייו . המשנה רואה במציאות קיומו של "יש" כלשהו, סוג של קיום ממשי של אור כלשהו . המשנה הסדורה מכירה בקיום מתמיד, אקזיסטנציאלי, של ה"תודעה כללית" במציאות הממשית שאיננה הכרחית מטבעה, אך ה"תודעה כללית" האנושית נמצאת במציאות הממשית כל עוד קיים בן-אנוש על פני האדמה או "יש" כלשהו בעל תודעה .
|
|