|
|
עמוד:168
168 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה מציאות ממשית, אך הוא קיים במציאות כפוטנציאל אמיתי . הוא קיים בתופעה הממשית הקונקרטית ומתגלה גם במציאות היום-יומית באמצעות החסר שלו, בגריעתו של "דבר מה" . אפילו במשפט כמו "אין אוכל", "אין יד", "אין כבר את גופו של שפינוזה במשמעו הממשי" ואין עדיין החי הזה הקונקרטי, שעדיין לא נברא ונוצר . הכול אפשרי, המציאות אפשרית ולא הכרחית, היא לא נקבעת מראש . בעניין היחס או הקשר בין חומר ורוח רואה המשנה הסדורה את ה"חיים" כסוג של פעילות אונטולוגית ממשית, אלמנט יחידני מחבר, בין "חומר" ל"רוח" על סוגיו ורבגוניותו של החומר או הרוח . במקרה הפרטי של בן-האנוש, המשנה רואה בנפשגוף פעילות חיים ברוח הטבע האפשרית, האמת האידאית המשתנה, האישית, הספציפית, היחידנית, בגופנפשו של האדם, נשמתו ההווה והולמת . c . ב מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , חלק ראשון, פרק שני, ויכוח, ( 3 ) , עמ' 126 , אומר שפינוזה : "כי אם נרצה להגביל את הטבע, יהיה עלינו להגביל אותו על ידי ה"אין" ( דבר שאין לו שחר ) " . שפינוזה מגדיר את ה"אין" כלא קיים באלוהות האידאית, כאמור לעיל, ואילו המשנה הסדורה רואה ב"אין", בהעדר, חלק אינטגרלי מה"יש", במרחב אימננטי של יחסים פועלים פוטנציאליים ומשמעויות פועלות אפשריות . d . אומר קהלת בפרק יב, ז : "וְהָרוּחַתָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים" . "והרוח" כאן, היא במובן של "דבר מה", כתפיסתו של שפינוזה וכלל האנושות כיום, הרואים ומכירים את תופעות המציאות כמתחוללות על ציר זמן ליניארי — מעבר להווה ולעתיד, באופן סיבתי ודואלי . לאלה דובר קהלת, "הרוח" חוזרת למקורה, "לאלוהים אשר נתנה" . הפרדה דואלית בין "נפש", קרי "רוח" ל"גוף" ובין אדם ואלוהים . לעומתם, כאמור, המשנה הסדורה רואה את "הרוח" כ"גוף" ואת ה"גוף" כ"רוח", שניהם חד הם . התופעה האנושית היא "יש" — גופרוח, גופנפש, התחוללות אונטולוגית המתרחשת במשך ההווה ומשתנה . האלוהות האפשרית במציאות אפשרית היא נטולת תארים או מושגים, ו"אין" לה כל המשגה של מציאות קיומית ממשית מלבד היותה אפשרית ( גם קאנט אומר שאפשר להגיד הכול על אלוהים חוץ
|
|