|
|
עמוד:167
167 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם פועלת ל" כול " . המשמעות הפועלת היא, מחד גיסא, סוג של "רוח" בראייה הולמת הוסרליאנית ( פנומנולוגית ) של התבוננות מכווננת מציאות, ומאידך גיסא, גם תוצר של יחס מסוג שהוא, האוחז אפשרויות פעולה פוטנציאליות . "הרוח" היא התהליך בהתרחשותו ההווה והיא גם ה"רוח" הסובייקטיבית הרוחשת של מהות היחיד . המשנה הסדורה מכירה במצב של ה"לא יש" שאינו דומה למושג של ה"אין רוח" . דהיינו, אין אפשרות במרחב ל"יש" כלשהו, לתופעה, לתנועה, להיות במצב ( state ) של "אין רוח" . בכל "יש" יש ה"רוח", האנרגיה המהווה אותו ורוחשת בו . כאמור ב מורהאנכי , רק 20 אפיונים, מחוללי תנועה ללא איכות כלשהי, פלטפורמה גנרית ריקה מאיכויותיה, מהווים מצב שאין "דבר מה" במציאות הממשית המוחשת ( גם על ידי מחשבים ) אך יש לו קיום נצחי ללא אנטרופיה, כמו שהרמב"ם משיג את האלוהים האחד ב מורהנבוכים . לתפיסתו, אלוהים אינו אפשרי אלא מחויב המציאות, או מהפלטפורמה הגנרית הריקה והאונטולוגית, לתפיסתי, ונעדרים ממנה כל התארים הקיימים במציאות הממשית או בדמיון האנושי . לכן, המשנה הסדורה מגדירה ורואה את "חיים" ביסוד ג' כסוג אחד של פעילות חיבור . המשנה טוענת שה"אין" ה"לא יש" הוא סוג של תואר, הגדרה כללית למצב כללי לא ידוע או מובן לבן-האנוש אך קיים כאפשרי, כפוטנציאל לפעילות מחברת, מתייחסת, כאשר ה"לא יש" יותמר ל"יש" קונקרטי וסובייקטיבי . שפינוזה מכיר באמיתות ההעדר, ה"חסר", ה"גריעה" במציאות הממשית, בעוד המשנה הסדורה מרחיבה את עומק ואת אופק ראיית ה"יש" הגווע ומת, וממנו מתחדשת ונולדת תופעה רוחשת, חדשה וייחודית, בכל רגע ורגע מול עינינו, התנועה הבלתי נפסקת מהקיים אל הלא קיים, אל ה"אין" וחוזר חלילה . בכל "דבר מה" שהוא סופי ושאיננו בחזקת אין-סופי, מלבד בלעדיותה של התופעה הסובייקטיבית כנצחית, הנצחיות היא אין-סופית כהגדרתה לעיל . המשנה הסדורה מכילה למעשה גם את ה"אין" שקיים ב"יש", בנצחיות הטבע הטובע שבו גם האלוהי אפשרי בלבד . בכל "יש" קיים גם ניגודו, ה"אין" שלו, במהותו . לכן גם המציאות הממשית האמיתית איננה הכרחית מטבעה לעומת טענת שפינוזה שה"אין" לא קיים באלוהות המוחלטת, סיבת הסיבות . לראייתו, המציאות נטולת חירות, והכול נקבע מראש . לראיית המשנה הסדורה, אין ל"אין"
|
|