|
|
עמוד:163
163 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם חומרי ; הדעה שנגדה יוצא שפינוזה אינה אלא זו המגבילה את הטבע האין-סופי על ידי משהו שמחוץ לו" . כאמור, המשנה הסדורה מכניסה אל הטבע הטובע את ה"אין", ההעדר, ה"לא-יש", כשלילה חלקית, גריעה, חסר, כלא נראה בחושים, לא מובן, לא מודע, שעדיין לא נגלה במציאות ההווייתית הממשית בפועל . b . ב אתיקה , חלק ב', משפט 47 , עמ' 179 , אומר שפינוזה : "לנפש האדם יש הכרה הולמת של המהות הנצחית והאינסופית של אלוהים" . יסודות ג' ו-ד' במפתח המשנה יוצקים את הקשר בין הכרת האנוש לאמת האידאית המשתנה של הטבע הטובע האפשרי . יסוד ג' ממשיג, יוצק ומגדיר "חיים" כחיבור אחד בין "יש" ל"אין", בין ה"יש" הקיים במציאות הממשית האמיתית לבין ה"אין" בטבע הטובע, כאמור לעיל, וכאידאה משתנה אמיתית ואפשרית . c . ב איגרות , איגרת שישים ושבע לג . ה . שולר, עמ' 238 , אומר שפינוזה : "אלה הם : לסוג הראשון, במחשבה — השכל האינסופי בהחלט ; ואילו בהתפשטות — התנועה והמנוחה ; לסוג השני, פני היקום כולו, שאף-על-פי שהוא משתנה באופנים אינסופיים הוא עומד תמיד בטבעו בשווה" . המשנה הסדורה איננה רואה את האלוהות האפשרית כפי ששפינוזה ממשיג את צמצומו של האלוהי האפשרי רק לשני אופנים, מחשבה והתפשטות, ואילו המשנה רואה עד האלוהי האפשרי, כי המציאות אפשרית ולא הכרחית . המשנה הסדורה מפשטת ומסבירה "בטבעו בשווה" כמשמעו ביסוד ב' במפתח המשנה : "חוקי טבע ורוח הרמוניים" . על פי המשנה וכמוגדר בה כבר במפתח המשנה הסדורה ביסוד ב' ו-ג', לא רק מרחב העולם שבני-האדם חיים בו הוא הרמוני מבחינת חוקי טבעו, אלא גם עולמות אחרים שאנו לא רואים או מודעים לקיומם בהכרח טבעם הם הרמוניים ביניהם . כפי ששפינוזה אומר על כך ב אתיקה , חלק ב', בעיון, עמ' 147 : "ואם נמשיך כך לאינסוף, נשיג על נקלה במחשבתנו שכל הטבע הינו יחיד אחד שכל חלקיו, כלומר כל הגופים, משתנים באינסוף אופנים בלי כל שינוי ביחיד הכולל" . המשנה הסדורה מציגה ביסוד ג' את הראייה ש חיים על סוגיהם הם סוג אחד של חיבור בין "יש" ל"אין" או "ללא-יש", ובין חומר לרוח . דהיינו, שעל פי ראייתה, יכולים להיות סוגי חיבורים נוספים בין "יש" "ללא-יש", ובין חומר לרוח . ה"אין" או ה"לא-יש" על פי המשנה הסדורה, יכולים להכיל בתוכם אפשרויות רבות,
|
|