|
|
עמוד:161
161 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם המכילה, כאמור, "יש" ו"אין" כאחד, היא חלק פועל ב"תודעה הכללית", כאמור ביסוד ד' בהמשך . c . בפידרוס, כתביאפלטון , כרך שלישי, עמ' 419 , אומר סוקרטס ל יידרוס : "היו מספרים, שדברי הנבואה הראשונים היו דבריו של עץ אלון ! . . . להקשיב בתמימות נפשם 'לאלון ולאבן', ובלבד שיהיו הדברים אמת" . בהמשך, בשיחתו עם פרוטארכוס ( שם, עמ' 423 ) , מסביר סוקרטס את מבנה היסודות שמהם מתהווה הכול : "ראשון הנני קורא, אפוא, לבלתי מוגבל ; שני — לגבול ; ולאחר מכן אקרא שלישי — להוויה שנתערבבה ונתהוותה מתוך הללו" . המשנה הסדורה רואה ומכירה במרחב המציאות הממשית האמיתית כהוויה רוחשת " פעילות " ללא התחלה וסוף . "הוויה שנתערבבה ונתהוותה" ו"חיים" הם חיבור מסוג "פעילות" אחת בין "יש" ל"אין", בין גבול לאין גבול, בין הבן-חלוף לבן-אלמוות, כמו שאומר סוקרטס בהמשך : "זה שבתוכו מתהווה המתהווה" ( טימיאוס, כתבי אפלטון , כרך שלישי, עמ' 555 ) . מכאן, כדברי סוקרטס, גם האלון והאבן מכילים את תמצית ה"נבואה", תמצית עֶקרון החיים הגלום בכול . a . לאין — ב אתיקה , חלק ד', עיון למשפט 20 , עמ' 301 , אומר שפינוזה : "אי 78 אפשר שדבר יתהווה מתוך האין" . אומנם, לכאורה נראה שבמציאות הממשית אכן אי אפשר שדבר יתהווה מתוך "אין" מוחלט בהגדרה, מִלא-כלום יתהווה "יש" כלשהו כפי שטוען שפינוזה . אך מאחר שעל פי המשנה הסדורה אין התחלה וסוף לטבע הטובע, למרחב המלא בתופעות קונקרטיות ופוטנציאליות, הרי שבהגדרה לא קיים מצב הווייתי של "אין" מוחלט, אלא של יש, כלומר של מרחב מציאות תופעות אפשריות ולא הכרחיות . המשנה הסדורה מגדירה "אין" כמצב המתאר אי-קיום מציאותי ממשי ( ה"אין" הוא אפשרי בלבד ) או חוסר יכולת ממשית, או אי ראייה-הכרה של "יש" כלשהו ממשי בפועל . ב- 1992 , 12 - 10 , וכיום בשנת 2019 על פי פרופסור דייוויד בוֹם, יכלו לצפות לעומק של 23 - 10 . הכוונה במילה "אין" במשנה הסדורה היא ל"אין" ניתן לצפות לעומק של ישות, תופעה, התהוות של צבר תנועות, אפיוני תנועה או פעילות, "אין" חיים קיימים במציאות הממשית . אולי ידועים חיים שהיו בעבר אבל עכשיו, במציאות ההווה, הם אינם, כמו מָמותות או דינוזאורים . אין מהות חיה וממשית ואין
|
|