|
|
עמוד:155
155 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם במרחב התופעות המשתנות . התופעה מותמרת ל"יש" אחר, "יש" שארית ל"יש" הסופי שאינו הולך לאיבוד, ממש כמו בתחום האנרגיה, כי הוא בפועל אנרגיה . מאחר שהרגשות, ההיפעלויות והרציות הינם אונטולוגיים מטבעם ורוחשים באנוש כמין מן החי, רצוי לאדם היחיד לברר וללמוד את מהותו ההולמת ולהגיע לראייה-הכרה בהירה של האידאות המשתנות ההולמות את ייחודו במצבו במציאות ממשית, משתנה ואמיתית . בהמשך, מתודת הלימוד מוצגת ב משנה סדורה : כללית ( אישית ) ומשמשת תוכנית-אב ליתר המשניות . כבר אמר שפינוזה ב אתיקה , חלק ג', משפט 57 , עמ' 252 : "כל ריגשה של כל יחיד נבדלת מריגשת זולתו באותה מידה שמהותו של האחר שונה ממהות זולתו" . a . לכל עולם — ב אתיקה , חלק א', משפט 33 , עמ' 110 , אומר שפינוזה : 74 "הדברים לא יכלו להיווצר מאלוהים בשום אופן אחר ובשום סדר אחר מכפי שנוצרו" . שפינוזה גם מוכיח זאת בהוכחה הצמודה למשפט ( שם ) בעמ' 111 : "הרי שכל הדברים נבעו בהכרח מטבעו הנתון של אלוהים ( לפי א' : 16 ) , ונקבעו על ידי הכרח הטבע האלוהי להתקיים ולפעול באופן מסוים ( לפי א' : 29 ) . לכן, לוּא יכלו להימצא דברים בעלי טבע אחר, או לוּא יכלו הדברים להיקבע להתקיים ולפעול באופן אחר, כך שסדרו של הטבע היה שונה ( מכפי שהוא ) . הרי גם טבע אלוהים היה יכול להיות שונה מכפי שהוא למעשה, וטבע שונה זה היה חייב איפוא להתקיים גם הוא . . . וזה אבסורד" . המשנה חולקת על שפינוזה ואומרת ביסוד ב' במפתח המשנה : " לכל עולם וסביבה ביקום חוקי טבע ורוח הרמוניים ", לכן המשנה הסדורה מאמצת, במסגרת הרחבת הראייה-הכרה, את הדעה הרואה שאכן במכלול אין-סוף תופעות הטבע האלוהי האפשרי קיימת אפשרות שעולמות נוספים קיימים, עולמות בעלי חוקי טבע אחרים כחלק אינטגרלי מהטבע הטובע שגם האלוהי האפשרי בו, להבדיל מהאלוהים האחד האידאי של שפינוזה וגם לייבניץ בשל קביעתו האופטימית שהעולם, היקום, הוא הטוב ביותר שאלוהים היה יכול ליצור . שפינוזה פוסל סביבות טבע אחרות 76 75 הרמוניים 74 וסביבה ביקום חוקי טבע-רוחב . לכל עולם
|
|