|
|
עמוד:149
149 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם המשנה הסדורה, המציאות היא לא הכרחית אלא אפשרית, והאלוהות היא רק אפשרית בלבד ! ואילו האדם אינו אלא "יש", מין מן החי, יונק אונטולוגי, אפשרי ואינו הכרחי, להיום ממשי וקיים כ- self organization , תופעה הווה ומשתנה בעודה אוחזת בייחודיותה, במרחב המלא באין-סוף תופעות סופיות ויחסים האוחזים אפשריות פעולה פוטנציאליות . שפינוזה , ב אתיקה , חלק א', "על האלוהים", משפט 11 , עמ' 85 , במופת חלופי ראשון הוא מרחיב ואומר : "לכל דבר צריך שיהיה אפשר לייחס סיבה או נימוק מדוע הוא קיים או מדוע אינו קיים" . שוב, המשנה הסדורה רואה את הסיבתיות כחלק קטן בהתרחשות התופעה . בעיקרה התופעה מתחוללת בהווה הנמשך ומשתנה והתחוללות תנועותיה ביחס לעצמן וסביבתם בבחירת הפעולות הקונקרטיות ממרחב היחסים, המשמעויות הפועלות . להרחבה ראו הגיונות אמסטרדמיים : פנומנולוגיה של ההכרה או מורהאנכי . המשנה הסדורה כתובה ביד אדם, עבור בני-אדם ובלשון אדם . לכן במפתח המשנה, ביסוד א' מונח יסוד ראשון להרחבה והעמקה של אופקי הראייה-הכרה האנושית : יש משמעות לכול . לכל תופעה שהיא יש משמעות . שפינוזה , לתפיסתו הדואלית וסיבתית, מחפש סיבות להתרחשות התופעה, ואילו המשנה הסדורה מחפשת את המשמעויות הפועלות של כל "יש" שהוא . איך וכיצד סך פעילויותיו הקונקרטיות ההוֹווֹת של היחיד והקהילה מהוות את ייחודם, איחודם ושיתופם בשיח . h . במשפט 44 בחלק ב' של ה אתיקה , עמ' 176 , אומר שפינוזה : "מטבעה של התבונה להתבונן בדברים לא כמקריים, אלא כהכרחיים" . יסוד א' בא להרחיב ולהוסיף להמשגת המילה : משמעות ב יש משמעות לכל יש שהוא , כיסוד הכרתי שהוא אחד מעשרה יסודות אפיסטמולוגיים במפתח המשנה להרחבת הראייה- הכרה ולא בכדִי — תפיסת המציאות הקיימת כיום היא עדיין סיבתית, של סובב ומסוּבָּב כפי שתפס אותה שפינוזה, כלומר היא נתפסת כהכרחית ולא אפשרית . לתפיסתי, המציאות האפשרית ולא הכרחית היא בת משמעות אך ורק באמצעות היחסים שבין ה"ישים" הרוחשים ואפשרויות הפעולה הפוטנציאליות הרוחשות בין ה"ישים" המתייחסים . הם מאששים זה את זה על קיומם הממשי והאמיתי . " משמעות " כאן היא במובן יחס פועל בין לפחות 2 "ישים" אונטולוגיים, משתי
|
|