|
|
עמוד:148
148 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה כמשמעויות פועלות מביאה את הרואה להבחין באפשרויות הרבות הקיימות בממשות בפועל לכל אחד מאיתנו בנתיב חיינו . השילוב של תפיסת המציאות כמרחב אימננטי של יחסים פועלים, משמעויות פועלות, יחד עם תפיסת עצם- עצמו, האנכי של היחיד כפנומנה חיה הפועלת בתוך וכחלק ממציאותה המשתנה, מאפשרת ליחיד לראות את התופעה באופן יותר ממשי ואמיתי ובכך ישביח ברגעי מנעדי איכויות אושרו . e . ב איגרות , איגרת שלושים ושתים להנריקוס אולדנבורג, עמ' 162 , אומר שפינוזה : "הבה נדַמה לעצמנו תולעת קטנה החיה בדם, ויש לה כוח ראייה להבחין בין חלקיקי הדם . . . וגם כוח תבונה להתבונן בו . . . אותה תולעת קטנה היתה חיה כל הימים בדם, בערך כמונו בחלק זה של היקום" . יסוד א', הפותח את מפתח המשנה הסדורה, מכיר ביחס זה, דהיינו היחס בין הכוללות והחלק, ורואה בכל "יש" שהוא משמעות פועלת, ויותר מכך : יש משמעות לכול , האדם הוא ככל "יש", ייחוד באיחוד בריבוי, הוא אוסף של תופעות חיות והוֹווֹת . f . ב איגרות , איגרת שלושים וארבע ליוהאנס הוּדדֶה, עמ' 167 , סעיף ( ג ) , אומר שפינוזה : "לכל דבר קיים יש בהכרח סיבה חיובית שמכוחה הוא קיים" . המשנה הסדורה חלוקה על תפיסה זו של שפינוזה , כי לראיית המשנה' אין "חיובי" או "שלילי" מצד הטבע' אלא "אמת" או "שקר" ( כדעת הרמב"ם ב מורה נבוכים א', פרק ב', עמ' 34 ) . המשנה מרחיבה ואומרת ביסוד א' במפתח המשנה הסדורה : יש משמעות לכול . המשנה אינה באה לדרג את איכות חיותו וקיומו של ה"יש", אלא רואה ומכירה במארג משמעויות פועלות, יחסים פועלים, תנועות לשילובן ההדדי' המהווים ישות חיה שהיא סך כל פעילויותיה, "מה שהינו" לראיית אריסטו או נשמתה לראיית המשנה הסדורה . g . ב איגרות , שם, עמ' 168 , אומר שפינוזה : "אבל מכיוון ( שעל פי ההיפותיזה ) שייכת המציאות ההכרחית לטבע אלוהים, הכרח הוא שגדרו האמיתי יכלול גם את המציאות ההכרחית . ולפיכך ניתן בהכרח ללמוד מגדרו האמיתי על מציאותו ההכרחית, שהוא מחויב המציאות" . המשנה הסדורה איננה מאמצת את ראיית שפינוזה בהכרח קיומו של אלוהים כיש האונטולוגי החובק כול . להפך, לראיית
|
|