|
|
עמוד:144
144 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה וגווניה, מעצם היותנו חלק הפועל במציאות ה"יש", עצם בוער חיים, כאלוהים האפשרי, כאור-רוח של "תודעה כללית", כאמור ביסוד ד' בהמשך . d . ב אתיקה , חלק א, "על אלוהים", משפט 29 , עמ' 107 , אומר שפינוזה : "אין בטבע שום דבר מקרי, אלא כל הדברים נקבעים מתוך הכרח הטבע האלוהי להתקיים ולפעול באופן מסוים" . להבדיל משפינוזה הרואה חוסר בחירה, ואשר לפיו כל תנועה-פעולה נקבעת מראש על ידי האלוהים, המשנה הסדורה רואה שהמציאות היא אפשרית ולא הכרחית . אין זה באפשר למשנה הסדורה, מהכרח טבעה, בהיותה משנה הנכתבת על ידי בן-אנוש, להסביר את הטבע הטובע ממבט ראייה של אלוהים אפשרי . ליתר דיוק ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה אינה מוכנה ואינה יכולה להתבונן מחוץ או מעל הטבע הטובע . המשנה הסדורה אינה מאמצת משפט יסוד זה של שפינוזה הדואליסט-סיבתי במהותו ; נהפוך הוא, היא מציגה את עמדתה כבר במפתח המשנה ביסוד א', האומר : " יש משמעות לכול " . משמעות מצד הטבע הפועל — כגון מצב ה"יש" בזמן אנושי נתון . כמו איש המקבל סטירה מאישה בקניון לעיני כול ! משמעות הסטירה שונה מסטירה לסטירה ושונה בין מקבל הסטירה, נותן הסטירה והצופה בה . הרואים את הסטירה יפרשו את משמעותה הפועלת לפי תפיסתם את המציאות הממשית ויפעלו בהתאם לתפיסתם . אדם אחד יעיר לסוטר על אלימותו או חוסר התחשבותו, וזולתו ישאל אם הוא צריך עזרה, אולי הסטוּר איבד את צלילותו ועמד לאבד את הכרתו . כך גם בטבע, אצל הדומם והחי, אשר פועלים בהווה הנמשך ותופסים את התרחשותם ההווה . בפועל, חוזרת, נבראת ונוצרת בכל פעם מחדש תופעת ה"יש" ומייצרת במרחב מלא בתופעות ממשיות, מציאות של "ישים" גלויים, כמו עצים, הרים, רוח, בשר, חול וכו' . מציאות ממשית המקשה על האדם לראות את יופי הבריאה, מאחר שהוא עדיין ממשיך לבדל עצמו ממנה, אינו רואה-ומכיר את עצמו כ"יש" המתייחס ל"ישים" אחרים, "יש" הנמצא ביחסים עם אחרים, שמציאותו היא יחסים עם אחרים, שהכול מחובר ומלא . מחד גיסא, האדם ממשיך להבדיל בין "נפש" ו"גוף" בין אדם לאלוהים בעולם תפיסתי דואלי-דתי וסיבתי, ומאידך גיסא, הוא רואה את עצמו כאחד עם עולם התופעות, משמר את ייחודיותו הנמשכת עם הסביבה, המשפחה והקהילה, וחי את חייו ביתר רגעים של מנעדי אושר בגן "רוח חיים" .
|
|