|
|
עמוד:141
141 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם j . יסודות מפתח המשנה הסדורה, בהיותם אידאות קוסמולוגיות, מושגים טהורים אימננטיים-טרנסצנדנטיים, אינם מסתיימים בנקודה כלשהי החוסמת ומסיימת את דרך הראייה-הכרה של האידאה המשתנה, אלא מתאימים עצמם למציאות הדינמית של חיי האדם עד למותו . a . יש — ב מטפיסיקה , ספר י"א, פרק ב', עמ' 7 ( האוניברסיטה העברית, תרגום : 71 ח"י רוֹת ) , אומר אריסטו : "העצם המוחש ניתן להשתנות" . לתקופתנו, המשנה רואה בעצם המוחש אופן אחד של ה"יש" הממשי ומוסיפה דרך יסוד א' במפתח המשנה : " יש משמעות לכול " — ה"יש" אוחז משמעות, הוא גם משמעות, הוא מתייחס ל"יש" אחר וקיימת בו אפשרות לפחות לפעולה אחת בין ה"ישים" המתייחסים זה לזה . ה"יש" האנתולוגי הינו חומר-אנרגיה, התרחשות של שילוב תנועות אונטולוגיות במרחב . כל תופעה, כל "יש" הוא תופעה שתוך התרחשותה המשתנָה ומשנָה בסביבתה, אוחזת בייחודיותה עד מותה וסופה . ה"יש" הוא בכול, ממלא את המרחב, מהמוגדר על ידי תפיסתנו הנוכחית, מהחי אל הצומח והדומם, מהנראה והמוחש, אל הלא-נראה ואל הלא-מוחש, מגרגיר חול לבני- האנוש . המשנה הסדורה רואה בכל "יש" את ייחודו . אין לפניו ואין אחריו ובכך נצחיותו . כל תופעה, כל "יש" הוא ייחוד ואיחוד בריבוי . ה"יש" מורכב ממערכות שונות ולכן הוא איחוד של לב, מוח, כבד, קיבה וכו', או גרגיר הבנוי משילוב של גרגירי חול קטנים יותר וכו' . היחיד, ה"יש", אינו לבדו . ישנם אחרים דומים לו, אך אין זהה לו . גם האדם הוא ייחוד ואיחוד בריבוי . אריסטו רואה ב"יש" סוג של מציאות ממשית, המשתנה ומתממשת בעצמה, המכילה עשרה מאמרות, או עשר קטגוריות ( פרדיקאמנטים ) של אריסטו , המאפיינות את ה"יש" האונטולוגי : העצם ( ה"מה" ) , הכמה, האיך, המצטרף ( היחס ) , ה"אנה" ( מקום ) , ה"מתי" ( זמן ) , ה"מצב", ה"לו" ( קניין ) , שיפעל, ושיתפעל ( מטפיסיקה , י"א, פרק ג', עמ' 18 ) . עמנואל קאנט, 2,110 שנים אחרי אריסטו, בהגדרותיו על השכל הטהור, הרחיב וחילק את המושגים הטהורים לארבע קטגוריות המגדירות את ה"יש" : "של הכמות", 73 72 לכול 71 משמעותא . יש
|
|