|
|
עמוד:100
100 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה היה יכול להיות "אילו" התחוללו הדברים, סיבתית, אחרת . כלומר, על מה שהיה יכול לעשות או על מה שיעשה . היחיד שואל את עצמו אין-ספור שאלות ברגעי היום-יום ומסובב עצמו בסערה נמשכת של חרדות, פחדים ודאגות . להמחשת השיטה, נניח מקרה פרטי שכיח ובסיסי, שבני זוג מתאהבים ומביאים ילד לעולם . מראייה צלולה ובהירה של חיי האדם, אנו רואים את עוצמת הקשר הקיים בין האדם וילדו . לכאורה, אנו יודעים וחשים ביום-יום את הצורך ב"שלמות" והרמוניה עם ילדנו, אך בפועל, כמה קשה ומורכבת המלאכה כאשר "הידוע והמקובל כטוב" נמצא במושגים מעורפלים, כמו "שלמות", "ביטחון", "הצלחה", "מעמד חברתי", "יכולת צריכה" וכו' — כולם נמצאים בסביבתו של היחיד, מחוצה לו, בחברתו ובקהילתו . בפועל, "אושרו" מורכב מרצף לא מחובר של מימוש אקראי של תדמיות, נגיעות לא סדורות במימוש שברירי של "אושר" חולף ונידף, תוך אחיזה בתפיסת מציאות שקרית והזויה . בהמשך, במפתח המשנה הסדורה, המשמש היכל בעל עשרה יסודות להרחבה והעמקה של גבולות ההכרה, ביסוד י', נאמר : "אהבה היא טעם חיי אנוש", אשר בעיקרו היחיד והקהילה מקבלים אחריות אפריורי לכל מעשיהם בפועל וליכולתם לשאת בקבלה ובאהבה אחריות זו באופן ממשי ואמיתי ובכך ישביחו ברגעי מנעד אושרם . לחלופין, דרך הבערות, החרדה והפחד ללדת ללא כל אחריות לאדם היחיד, לקהילה, חברה וטבע, ואידך זיל גמור . b . באיגרת עשרים ואחת לגויליאמו דה-בליינברג, איגרות , עמ' 135 , אומר שפינוזה : "העדר או חיסרון עניינו אינו אפוא אלא לשלול מדבר מה ששייך לטבעו על פי משפטנו, והשלילה אינה אלא לשלול מדבר מה ששייך לטבעו" . בהמשך, המשנה הסדורה מסבירה את ההעדר או החיסרון, עֶקרון אי השלמות בחיי האדם כיתרון, ב משנהסדורה : כללית ( אישית ) פרק שני, "דרך ( ראייה- הכרה ) ", שלב 1 : "הכרה באי השלמות ( מוסר ) " . דהיינו, על היחיד ללמוד ולברר את ה"אנכי" שבו, את דרכו, לראות ולהכיר את מוגבלותו, את "אי שלמותו" בהווה הממשי . הפנמה לימוד זה וקבלתו, מביאות את היחיד לקבל תורת מוסר ( אתיקה ) אוניברסלית, המאפשרת לו ולקהילתו להתחבר עם בני-אדם, אשר כל אחד מהם כשלעצמו חסר "שלמות" בהגדרה . כדי לחיות בהרמוניה דינמית ומשתנה, ומאחר שהיחיד אינו מושלם וחל עליו עֶקרון אי השלמות, אזי על
|
|