|
|
עמוד:98
98 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה "יש" שהוא — סובייקט, אדם, קהילה וכו' — שואפים באופן אופטימלי לשמר את חיותם בהתאם למצבם במרחב וביחס למכלול התופעות האחרות . ארץ הקודש — המושגת כקדושה במובן הדתי המקובל בין הדתות המונותאיסטיות, 45 אזור שיש בו מהקדושה, בכך שהיא נאהבת ונבחרת על ידי מאמיני אלוהים . כתופעה יוצאת דופן באפיוני חיותה, מול תופעה בעלת אפיוני חיות רגילים . מעין מקום ספציפי-קונקרטי שבו או התרחש, מתרחש או יתרחש "נס" תאולוגי או אסכטולוגי ( eschatology ) . אזור שבו אמורים להיות שפע "כוחות-על" היכולים להשפיע על המאמין המצוי בזיקה לחלקת אדמה זו ( ראו הרחבה בהמשך, בביאור 185 , 211 , 216 ) . אנו גורסים שאין כלל חיבור דואלי ( אלוהים-ארץ ) בין אלוהות למקום כלשהו על פני האדמה, ולפיכך כל פיסת אדמה היא בעלת חשיבות זהה לחיי האדם והטבע, כגרסתם של נביאי המוסר ירמיהו ו ישעיהו . המשנה הסדורה משתמשת בכוונה תחילה במושג "ארץ הקודש" לציין שדווקא כאן, בסכסוך על ישראל-פלסטין, הנמשך, לפי הנרטיב המקראי, מאז הסכסוך בין ישמעאל ליצחק — במקום הידוע ומקובל על בני הדתות המונותאיסטיות, להיותו מרומם מעל לכל חזקת בעלות של אדם כזה או אחר, מקום הנמצא בליבם של בני אברהם שהם כיום כ- 5 מיליארד בני-אדם, כ- % 60 מקהילות האנוש — דווקא כאן ניתן לפתוח במסע אפשרי חדש לאנושות . דווקא מתוך הוויתור על בעלות קונקרטית של אדם או קהילה דתית כלשהי על "ארץ הקודש", על המקומות הקדושים הכלולים בה — ירושלים, נצרת, בית לחם וכו' — ניתן לעבור לשלב ההכרתי הבא, השוויוני ונטול ההייררכיות, בליבותיהם של מיליארדי בני-אדם . רואָה ומראָה — ב אתיקה , הקדמה לחלק ה', עמ' 365 , אומר שפינוזה : "לבסוף אני 46 עובר לחלק הנותר של האתיקה, שעניינו האופן או הדרך המוליכים אל החירות . 47 את המתרחש 46 , מדברת ומסבירההמשנה רואָה ומראָה בזמן הוֹוֶה מתהווה . המשנה היא הֲוָיָה הכרתית .
|
|