|
|
עמוד:97
97 הַקְדָּמָה האלוהות האפשרית ולא כל שכן להבינה . יותר מכך, האמונה של בן-אנוש במעורבות של כוח אלוהי כלשהו בתופעות האונטולוגיות היא אמונה יחידה בסוגה ומינה בטבע הטובע, וגם היא נמצאת בשינויי התודעה ביחיד האנוש וקהילתו בתפיסתם את המציאות הממשית, האמיתית, במשך ההווה . האמונה באלוהים כלשהו, לוגוס מכונן, מאחדת את האנושות ( יסוד ח' במפתח המשנה הסדורה ) , על בסיס מצע אֵתי משותף וחדש אֱלֵי עולם חיי קהילות . מודעות — המשנה הסדורה בוחרת לקרוא לאדם, להכיר את מהותו ההולמת 44 בגופנפש ( ראו הרחבה ב מורהאנכי ) ואת ייחודו באמצעות הרחבה והעמקה של אופקי הכרתו . בדומה להמלצתו של שפינוזה לתקופתו ( לפני 341 שנה ) ב מאמר קצרעלאלוהים,האדםואושרו , חלק שני, פרק עשרים וארבעה, סעיף ( 7 ) , עמ' 181 , האומר : "האדם המשתמש בשכלו כראוי ומגיע להכרת אלוהים", וכדעתו של ה רמב"ם ( מורהנבוכים , חלק שלישי, פרק נ"ד, עמ' 673 , אוניברסיטת תל אביב, תרגום מערבית : מיכאל שורץ ) האומר : "השלמות האנושית האמיתית והיא השגת המעלות השכליות . . . והיא המביאה את האדם לידי שלמות אמיתית . והיא לו לבדו . והיא מעניקה לאדם את הקיום הנצחי . ובה האדם הוא אדם . . . . ואילו השלמות האחרונה הזאת היא לך לבדך . אחר אינו משתתף בה עמך בשום אופן : יהיו לך לבדך [ ואין לזרים איתך ] ( משלי ה', 17 ) לכן ראוי שתשקוד להשיג את זה הקיים לך" . המשנה הסדורה רואה את הרמב"ם כנישא ומרומם, כנשר הגדול לתקופתו . אך תפיסתנו את המציאות הממשית היא שונה ( כפי שהיא מפורטת ב מורהאנכי הכתוב אל מול הרמב"ם ב מורהנבוכים ) , ואינה מכירה בהייררכיה שבראשה המצוי ההכרחי הראשון, עילת העילות וסיבת הסיבות, ובתחתיתה העולם הפיזי . תחת זאת היא רואה ומכירה אפיסטמולוגית את כל התופעות כמשתנות וכלות, אפשריות ולא הכרחיות . במציאות הממשית התופעות מתרחשות במספר רב של אפיוני חיות הנמצאים בתנועה סימולטנית, ואין האחד גבוה מהאחר או עדיף ממנו . כאמור לעיל, וב מורהאנכי . זוהי המודעות לתנועת החיים הפיזיים ולאפיוני התנועה הסובייקטיביים של הלומד היחיד והקהילה, הכלולים בה . היחיד ילמד וידע את האיכויות השונות של תנועות חייו, את השתנותן ואת התנועה במנעדי האיכות האושר של תנועות החיים, על ידי התבוננות בעצמו ובחבריו לקהילה ובסביבתם . לתפיסת המשנה הסדורה, כל
|
|