|
|
עמוד:94
94 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה באשר הוא דבר חושב, ושהוא סיבת המעגל רק באשר הוא דבר מתפשט, אין זה אלא מפני שאת הישות בפועל של אידיאת המעגל לא ניתן לתפוס אלא מתוך אופן מחשבה אחד בתור סיבתה הקרובה, ואת זה שוב מתוך אופן מחשבה אחר, וכך לאינסוף" . כידוע שפינוזה ראה בהגדרות יסוד שלו את אופני אלוהים בלבד כפי שהוא נתפס על ידיו ולא את האלוהות כהווייתה . כאן ה"קפיצה" התאולוגית דואלית שלו אֱלֵי הפיצול בין נפש לגוף ובין אדם ואלוהים, כאשר הוא מזהה רק שני אפיונים אלוהיים : מחשבה והתפשטות, ומתוך התפיסה הסיבתית ודואלית הוא תופס את התרחשות התופעות במציאות . כך שפינוזה ממיר תאולוגיה לאונטולוגיה, כך הוא מחבר את האלוהות עם התופעות במציאות הממשית האמיתית . למעשה, המדע החמור בתקופתו גם השפיע על אופני ההתבוננות והחשיבה וגם עיבד את נתוני התופעות על ציר זמן פיזיקלי וליניארי, כאשר התופעות נתפסות כמתרחשות באופן אמפירי-סיבתי . המשנה הסדורה אינה רואה את המציאות כמצומצמת לשני אפיוני אלוהות בלבד כפי ש שפינוזה רואה אותה, אלא תופסת את התרחשות התופעות ב דרך אחרת, כהתרחשות משתנה בתוך הווה נמשך ללא האלוהים האפשרי ( להרחבה ראו הגיונותאמסטרדמיים : פנומנולוגיהשל ההכרה ) . ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה רואה את התופעות כרוחשות בתוך מרחב היחסים ומתוך הטבע הטובע . הן בוקעות מה"אין" אל ה"יש" וחוזר חלילה, כאשר במונח "אין" הכוונה ל"העדר" או ל"לא יש" . כבר בתחילתה ( במפתח המשנה הסדורה בהמשך ) בוחרת המשנה להתבונן במציאות הממשית, מתוך ראייה והכרה אנושית במטרה להרחיב, להבהיר ולהעמיק את גבולותיה עד כמה שאפשר אל עבר אלוהי הטבע הטובע האפשרי . זאת מבלי להידרש לרשות האמונה והתאולוגיה, מחד גיסא, ומבלי "להביא" את האלוהים אל האונטולוגיה ואל התרחשות התופעות הממשיות, מאידך גיסא . המשנה עושה זאת על ידי הרחבת אופקי ההכרה, כמפורט בהמשך במפתח המשנה, המורכב מעשרה יסודות, אקסיומות, שמוגדרות כאידאות הכרתיות אמיתיות על פי הגדרות ומשפטים, בדומה לאיך שיצק שפינוזה ב אתיקה הגדרות ומשפטים בראייה גאומטרית אֵאוּקלֶיידית .
|
|