|
|
עמוד:90
90 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה הרוחש והווה במכלול של רגשות וחושים המשתנים ללא הפסק . האדם משתנה לאורך חיי היום-יום . לפעמים קשור לאירועים חיצוניים לו ופעמים הם רגשות פנימיים שלו עצמו, המשנים את תפיסתו על המציאות הממשית הרוחשת . התקווה אינה נביעה רגשית "לחוצה" סבילה, הבאה ממצוקה ופחד, אלא היא מושתתת על ראייה והכרה התופסות את המציאות הממשית האמיתית, האפשרית ולא הכרחית, על תופעותיה, כולל תופעת העצמי ושאר התופעות הרוחשות במרחב . המשנה רואה את ה תקווה כהמשך ישיר המוסיף למשפט 6 לעיל של שפינוזה . היחיד אינו יודע בוודאות את עתידו, גורלו ומועד מותו, אך קיימת בו "בפני עצמו חתירה להמשיך בישותו" . המשנה הסדורה מגדירה ורואה את ה תקווה כחלק פועל ביצר הקיום, קונָטוס החיוּת . אומנם תקווה נמצאת ופועלת במציאות של אי ודאות, מאחר שהאנוש נמצא במצב של אי ודאות מלאה לגבי מצבו במרחב, הכול אפשרי, אך מהות ייחודיותו ותכליותיו היא בטבע הטובע . ה תקווה נובעת מאנרגיית החיות עצמה של הנפשגוף ואיכות ראייתה והכרתה . בהיות היחיד בהכרה מודעת ואופטימית, דבר המספק ומעודד אנרגיה נוספת, מעין "תוספת גז" של חיות . תקווה תלוּוֶה במנעד רגש של שמחה והדדיות תוך השפעה גם על הסביבה והקהילה . האנוש יכול לראות את המרחב ואופקיו בבהירות ועמקות על הקשרם ויחסם עם שאר התופעות, ולרחוש במצב התרחשותי חווייתי עכשווי של שלווה ואושר פנימי שאין בה רִגשת תקווה אלא התמזגות, התרחשות הווייתית בפועל . המשנה הסדורה רואה את המציאות כאפשרויות מתרחשות, דהיינו מצבים שונים אפשריים במציאות, ובהם גם הרחבת ההכרה של היחיד והקהילה . שיפור בראייה ובהכרה של האנושות אפשרית, ואבולוציה מואצת בזמן הטבע היקומי אפשרית אף היא ( ראו משנהסדורה : עולםחייקהילה,אחת , פרק שני, דרך, שלב 2 , סעיף א' ) . משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה כאמור, אֶרֶץ תִּקְוָה מכוונת לכלל כדור הארץ ( planet earth ) לאנושות ולטבע כאחד . היא רואה במושג תקווה ביטוי לתיאור רִגְשָׁה אנושית, כמיהה לטוב, "טוב" אתי במושגי האנוש וקהילתו, כמיהה לחיים, לאהבה, למימוש היותנו תכליותינו ואהבותינו . התקווה היא סוג של התחברות רגשית-חושנית אל המעבר, אל האפשרי, סוג של אנרגיית החיות אשר מתרחשת ורוחשת שוב ושוב במעין רגעים של איכויות זרימה וחתירת חיים .
|
|