|
|
עמוד:89
89 הַקְדָּמָה והנפחד מפלט ואולי עוגן שהוא מיתי, תאולוגי, אך מושלך למעשה ממשי בפועל בחיי היום-יום . המשנה הסדורה אינה אוחזת בעוגן תאולוגי מאמין עם סולם הייררכי שאליו שואף המאמין . השיטה שלה מכוונת את היחיד והקהילה ללמוד לראות ולתפוס את המציאות הממשית והאמיתית, באופן יחידני וקהילתי כאחד . תפיסה זו מצמצמת ככל שאפשר את החרדות והפחדים ומאפשרת ליחיד והקהילה לחוות פחות מועקות ויותר יצירה ועשייה בפועל בחיי היום-יום . הפחד הינו רִגְשָׁה רבת משתנים, כאשר היחסים בין פחד, עצב, תקווה ושמחה, אינם תמיד ובהכרח ישירים וקשורים . בהרבה מצבים הם קיימים שזורים זה בזה עקב היות האדם עולם של מאות ואלפי רִגְשות, רציות והיפעלויות, הפועלות ורוחשות באותה העת בהוויה הדדית בסביבת חיותו הן בעת הרגעים של מנעדי איכויות אושרו, הן בצערו וסבלו עד מותו, עד סופו . תקווה — במשפט 6 בחלק ג' של ה אתיקה , עמ' 203 , אומר שפינוזה : "כל דבר, 37 עד כמה שהוא בפני עצמו, חותר להמשיך בישותו" . בהמשך ( שם, משפט 18 עיון 2 , עמ' 214 ) הוא אומר : " תקווה אינה אלא שמחה לא יציבה, הנולדת מדימוי של דבר בעתיד או בעבר שאנו מסופקים לגבי תוצאותיו" ( ההדגשה במקור ) . ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה אינה רואה את חיות היחיד כמשך יציב, האנושות נמצאת בעידן אשר בו לראשונה היא רואה את עצמה . רואה ויודעת גם את הסבל, החרדה והפחד לסוגיו, השׂוררים בחיי היחיד והחברה . הפרט והקהילה מגלים גם את הזהות, השיח והייחוד הקיימים בין בני אנוש . האנושות מגלה גם את האחריות ההדדית, מחפשת דרך, 37 , שיתוף ושלוות-שלום . אַחֲרִית, תקווה האנושות פיתחה כוחות וכלים המסוגלים להצעידה לעידן נאור אך גם להרוס ולהשמיד חלקים ממנה ומהטבע הסובב אותה, ויש בכוחה ובתפיסתה את המציאות גם להשמיד את עצמה .
|
|