|
|
עמוד:78
78 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה או "שאיפה לשלמות" כערך עליון . להפך, המשנה רואה שעל האנוֹש להבין ולהטמיע את עֶקרון " אי השלמות ", כמפורט בהמשך ב משנהסדורה : כללית ( אישית ) . שנית, ה"זמן" במשנה הוא גם בלשון "עת" או "מועד" ידוע מוגדר, כמו בפשטות מועד הלידה או פריחת הדובדבן, או זמן בלתי ידוע כמו מועד סופו ופטירתו של האדם . b . לתפיסתי, זמן הינו משך השינוי בין "ישים" אונטולוגיים , והשינוי בתופעה ובהגדרת ייחודיותה אינו נפסק עד סופה . הזמן הרציף הוא "יש" בהכרה ( "יש" של המחשבה ) , נגזרת של הסיבתיות והדואליות שעדיין שולטות בה . המשנה על ביאוריה חותרת לערער על מבנים אלה, ולבנות תחתם את התנאים ליצירתה של תפיסת מציאות חדשה, תוך כדי הרחבת גבולות ההכרה . הזמן הוא אשליה אנושית וכשלעצמו אינו קיים . להלן, במשנה, נערכת הבחנה בין "זמן הטבע היקומי" לבין "זמן אנושי" [ נגזרת ב', פרק שני, סעיף ( 2 ) א' ] . "זמן הטבע היקומי" הוא יחס השינוי בין הישים ההווים, כאשר בדרגת התמדתו של דבר, על פי ראייתם ודימויָם של בני-האדם כיום, יש ל"זמן אנושי" "הפועל כ'יחס תהליך מידע' ( פעולה, תנועה, מרחב, שינוי, אפקטיביוּת, אישית-קונקרטית, קהילתית, סביבתית ) המושהה" ( כפי שכתוב במשנה ) במרחב התופעות, שהוא הידוע כחץ הזמן הפיזיקלי שניתן למדידה שהינו כיום מרכיב חשוב בתפיסת מציאותו של היחיד . מפתח המשנה הסדורה מעלה את הזמניות, הסופיות של האנוש או של כל "יש" שהוא . בהמשך, כבר ביסוד ה' במפתח המשנה הסדורה נאמר : "חיים מסע אחד, יחיד, בזמן", כלומר לכל "יש" יש זמניות בלבד, יש לו סוף . c . מתודת ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה כולה בכל המשניות שבה, מכוונת לפיתוח כיסופים, חלומות, שאיפות ורציות של היחיד תוך הבנה והפנמה של הזמניות . קרי, אומנם אין ידיעה בהירה וברורה אפריורי של "משך התמדת הדברים", כדברי שפינוזה , או "קץ", מלשון "סוף" בלשוננו, אך האנוש יודע במודע או בתת-מודע שהזמניות היא ודאית, שמשך השינוי, הזמן, הוא סופי ומוחלט בגופרוח לכל "יש" שהוא, בין שהוא "יש" אונטולוגי או "יש" של המחשבה, או כל תוכנית או קשר שהוא . המשמעות הפועלת שנגזרת מכך היא שיש להכיר בשוני העמוק בין מה שאנו רואים, תופסים ומכירים לבין מה שרוחש
|
|