|
|
עמוד:63
63 הַקְדָּמָה המשנה הסדורה רואה ומכירה בהשתתפות האנוש בטבע האלוהי האפשרי כעובדה . מהכרח טבעו, האנוש משתתף בעולם ה"יש" הממשי המתרחש ומשתנה, כאשר קיימת בו האפשרות גם "לראות ולהשתתף במעשה הבריאה" . נוסף על כך, המשנה הסדורה, כבר בברכת הפתיחה, מייחדת את הראייה וההכרה ל אהבה , ובהמשך, מצוינת האהבה במפתח המשנה כיסוד עשירי, האומר : אהבה היא טעם חיי אנוש . המשנה מציבה את הכיסופים, התקווה והשאיפה לברכת האושר, בלב מנעדי האהבה האנושית, אשר מבדילה ומייחדת את האדם משאר "ישים" או מיני חיים אחרים . לאנוש קיימת אפשרות מציאותית ממשית לפעול בכל מאודו והווייתו למימוש אופטימלי של אהבת חייו, טעם חייו, מהותו, סוגו וייחודו הנצחי . נשמת — אומר סוקרטס לפידרוס : "ולפיכך נקרא היצור השלם 'נפש חיה', 15 והוא חיבור של נשמה וגוף שכינויו — 'בן תמותה'" ( כתביאפלטון , כרך שלישי, פידרוס , עמ' 377 ) . כאמור, המשנה הסדורה רואה את נשמת האדם כמהותו ההולמת, סך כל פעילויותיו ההוֹווֹת, כתופעה במרחב של תופעות, הנתפסת ותופסת את עצמה ואת מציאותה כייחודית וכנצחית . a . בגוף רוח — שפינוזה , ב מאמרתיאולוגי-מדיני ( תרגום : ח' וירשובסקי, 16 מאגנס, ירושלים, 1961 , פרק ראשון, עמ' 18 ) , אומר : "יש לחקור תחילה מהי הוראת המלה העברית רוח, המתורגמת ברגיל spiritus " . המשנה הסדורה מגדירה מספר סוגים של רוח . ראשית, היא פותחת, פורֶשת ורואה את האנוש "בגוף רוח", מגדירה את היחיד עם מהותו שהיא גוף ורוח כאחד, רוח היא גוף וגוף הוא רוח, חד המה במציאות הממשית האמיתית, בעולם ה"יש" האונטולוגי . המשנה מבדילה בין "רוח חיים" לבין "רוח ה חיים'" ב-ה' הידועה . "רוח חיים" היא רוח הטבע כולו ובפרטיו, ו"רוח ה חיים" היא רוח החי . רוח חיים היא " שפת הדברים ", כפי שהגדיר אותה ולטר בנימין בספרו מטפיזיקהשלהנעורים ( עמ' 253 ) ורוח ה חיים עם ה' הידוע הכוונה רוח החי כפי שאנו עדיין תופסים את החי, להבדיל מתפיסתנו היום את הדומם . "רוח ה חיים" לסוגיו מהווה נגזרת של "רוח חיים" . כמובן, יש "רוח" כהגדרות משנֶה ( המתייחסות למציאות הממשית המאוששת הפיזיקלית ) וכן במפתח המשנה בהמשך כמרכיב ביסוד ב' : "חוקי טבע ורוח" —
|
|