|
|
עמוד:61
61 הַקְדָּמָה את הנפשגוף ( לחילופין : גופנפש, רוחגוף, זכר ונקבה בהתאמה ) כיחידה אחת . הרוח היא גוף, היא אנרגיה ממשית ובכך היא אומנם אונטית משתנה אך לא הכרחית . אין הבדל בין נפש לגוף . נשמת האדם היחיד, כמבואר בהמשך, היא סך כל פעילויותיו ההוֹווֹת של היחיד, פעילותו ההולמת העכשווית . b . באיגרת שישים וארבע לג . ה . שולר, איגרות , עמ' 237 , אומר שפינוזה : "ואילו מהותה של הנפש . . . יסודה בכך בלבד, שהיא האידיאה של גוף הנמצא בפועל, ולפיכך תופס כוח השגתה של הנפש רק את התחום הכולל אידיאה זו של הגוף, או את היוצא ממנה" . המשנה הסדורה לראייתה ולתקופתה רואה בנפשגוף יחידה אחת ומקבלת את הסיפה הרואה בנפש מטפורה לנפשגוף . שכן היחיד מקבל למסעו האחד, חבילת כלים קונקרטיים-סובייקטיביים המשתנים בהתאם לאיכויותיו ההוֹווֹת להתמודדות עם חייו כמבואר בהמשך . המשנה הסדורה רואה את האדם היחידני, הקונקרטי-סובייקטיבי המתהווה בפעילויותיו מאידיאת האדם הגנרי-כללי ; ונשמתו האחת ומיוחדה, שהינה סך כל פעילויותיו הקונקרטיות ההוֹווֹת, היא מהותו האונטולוגית של הגופנפש . הנפש היא גוף והגוף הוא נפש . זוהי יחידה אנרגטית דינמית אחת המהווה ומכילה ייחודיות ממשית אמיתית . הנפשגוף הגנרית היא האידאה המשתנה ההולמת של הנפשגוף היחידנית הנמצאת בפועל, החי, הספציפי, היחידני על מורכבותו ויחסי חלקיו בסביבתו . המשנה רואה בנפשגוף היחידנית, על סך כל פעילויותיה ההוֹווֹת כולל מחשבותיה, הגיונותיה וכתביה ומעשיה בפועל, חלק פועל ב"תודעה כללית", הקהילתית, כמבואר בהמשך ( להרחבה ראו הגיונותאמסטרדמיים : פנומנולוגיה שלההכרה ) . כאמור ב בראשית ב, ז : "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן- הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁחַיָּה " . ראיית המשנה תואמת לתפיסת המקרא המשתמש במילה "וייצר" מלשון יצירה להבדיל מבריאה ; לעומת בריאה שהיא הפקעה מה"אין" אל ה"יש", היצירה והעשייה הן פעילויות במציאות האונטית הממשית והמשתנה . ה"אדם" מלשון "אדמה" נוצר בעולם הממשי, מחומרים ממשיים ואין כמו האדמה לתאר זאת, המהווה את ההכלאה הבראשיתית ההולמת בין חומרים אורגנים לשאינם אורגנים . "נשמת חיים" יחידה וייחודית אונטולוגית המותמרת ל"נפש חיה",
|
|