|
|
עמוד:58
58 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה a . השבח לבורא עולם — המשנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה , רואה את הבריאה כהוויה 11 מתרחשת ומשתנה בהווה ללא התחלה וללא סוף ( indefinitum ) . מהות הבריאה בפועל אינה בת הסבר . המשנה מַבחינה בין בריאה ליצירה, כאשר ה בריאה כתואר ומושג משמשת עיקר ועצם ( סוג של "כתר" בקבלה ) . אחד מאופניה של הבריאה הוא יצירה חדשה ומשתנה, הנעשית ( מלשון עשייה ) גם על ידי האדם הבודד, גם על ידי קהילות וגם על ידי הטבע בכוליותו, אשר האנושות כמין מן החי היא חלק ממנו . למשל, הֶעָלֶה על ענף הסיגלון הנברא, נוצר ונעשה בכל מועד מחדש, כל עוד העץ חי . העלה הינו בחזקת יצירה חדשה הנעשית ומתהווה בפועל, המתרחשת ומשתנה . אין הוא אותו עלה מהעונה הקודמת, אלא הוא עלה חדש ויחיד . כאמור, הוא גם מבטא את האידאה הכללית של העלה המסוים, והיא — האידאה — גם משתנה, אך אנו עדיין מאששים אותו כאותו עלה . העלה מבטא אידאה משתנה ומטפורית כללית, והוא העקרון הבריאתני העצמאי, ההוֹוֶה בפועל כאן ועכשיו על שינויָיו הבלתי פוסקים . אופקיו אינם קבועים מראש אלא פתוחים לאין שיעור, גם אם השינויים שחלים בו אינם ניכרים לעין . כך גם האדם, נברא-נוצר, מתרחש ומתחדש, חי מסע אחד, יחיד בזמן ( כמבואר ביסוד ה' בהמשך ) כאשר באותה העת, במשך חייו, הוא בורא, יוצר ומשתתף כאחד, עם הטבע הטובע, האלוהים האפשרי . הטבע הטובע הוא המעבר בין ה"אין" ל"יש" האונטולוגי וחוזר כמבואר בהמשך, על היעלמותם של התופעות הקיימות ואחרות חדשות אחרות נוצרות, ה"אין" וה"יש" שלובים זה בזה, כמו חיים ומוות . כל טבע התופעות הוא סופי, הוא בסופו טובע ; הכול משתנה ונוצר חדש ואחר . טבע טובע של תופעות אונטולוגיות סופיות שאפשר לראות בו באופן סימבולי את האלוהי האפשרי בלבד . האדם יוצר ועושה מציאות אפשרית למציאות ממשית ועכשווית . b . המשנה הסדורה פותחת בשבח הקיום האלוהי האפשרי, טבע התופעות האין-סופי . לראייתה, המציאות היא אפשרית, עולם התופעות הוא אפשרי ולא 13 כל חי, 12 גופנפש 11 עולם, היוצרהשבח לבורא
|
|