|
|
עמוד:125
125 הַקְדָּמָה את עולם התופעות, כרוחש ומשתנה תדיר, עם עבר ועתיד לבוא מקופלים בהווה הנמשך ומשתנה . היות שהמשנה הסדורה מדברת אל בני-אדם אשר חייהם מוגבלים בשנים, סופיים, ראוי אפוא שהאדם יראה את המציאות הטבעית והממשית ככוללת את "חוקי הטבע", כמוסבר לעיל, כאמור בהמשך, ביסוד ו' במפתח המשנה הסדורה, האומר : " תהליך היצירה בעיצומו . החיים, ממד אחד משתנה ומוגבל בתהליך היצירה " . נוסף על כך, כאמור ביסוד ה' לפניו, במפתח המשנה : " חיים מסע אחד, יחיד, בזמן ", וכדאי לו ליחיד להכיר את עולמו שלו את מהותו ההולמת, קהילתו וסביבתו . כך, יצמצם ויקטין יותר את חרדותיו ופחדיו, ישביח בהכרתו ויחיה את מסעו האחד כחבר בקהילתו בהגשמה פעילה תוך איסוף רגעים של מנעדי איכויות אושרו . כיופי — ב אתיקה , חלק ה', משפט נסמך למשפט 34 , עמ' 394 , אומר שפינוזה : 67 "שום אהבה אינה נצחית מלבד האהבה השכלית" . להבדיל משפינוזה שתופס את המציאות באופן סיבתי ודואלי ושארית הנפש לשיטתו נצחית, המשנה הסדורה רואה ומכירה שייחודיותו של היחיד כתופעה היא-היא נצחיותו, והיא קיימת רק בהווה הנמשך והמשתנה . היופי בייחוד נצחיותה, קיים בזמן הווה ומעבר לו, מאחר שאין, לא היה ולא תהיה, תופעה כזאת ייחודית וסובייקטיבית הקיימת בהווה הנמשך ומשתנה . היופי הוא בייחודיות הסובייקטיבית המשתנה, סוג של "קליידוסקופ" של התחוללות חיים נמשכת . לא היה "יופי" כלשהו בראיית המציאות האנושית, ללא הסובייקטיביות היחידנית של האדם . לכן, פיתוח והרחבה באפקט הראייה-הכרה האישית, מאפשרים לאדם להיות במצב מודע לנצחיותו ולייחודו גם בקהילתו ההווה . הפנמת תובנה זו מאפשרת ליחיד ולקהילה לפעול בהווה ביתר שקיקה ושמחה . לכן יסוד י' במפתח המשנה בהמשך, אומר : " אהבה היא טעם חיי אנוש " . ההדגש הוא בחייו, בהווייתו הנמשכת ומשתנה . נצחיותה של אהבה זו היא בכל מהות הווייתו, בכל סוגי ומיני רציותיו, היפעלויותיו, רִגְשותיו ותנועותיו, והאהבה הזו היא טעם חייו . גם האהבה השכלית הקונקרטית קיימת כל עוד היחיד הקונקרטי חי וקיים . כדאי לו לאדם להשתתף במימוש מהותו, אהבתו, כחלק פועל בטבע האלוהי האפשרי, ולחוות אהבה ושמחת גופרוח יחד עם הבריאה, עם התופעות ההוֹווֹת במרחב .
|
|