|
|
עמוד:15
15 ןוש ר ק ל ח כללית, מאחר שעיקר-מכַוון שלה הוא איכות אושרו של בן האנוש היחידני, הפרט, האדם המשתנה באשר הוא, בקהילתו ובסביבתו המשתנה . המשנה רואה בקהילה, בחברה, ערך עליון, אשר מהותה — שיתוף שיח המעניק אישוש נמשך ומעצב ליחידי הקהילה את מהותם-זהותם היחידנית, את אושרם . לכן המשנה הראשונה היא כללית, ואילו שתי המשניות שלאחריה הן נגזרות של המשנה הכללית . המשנה השנייה , נגזרת א' , משנהסדורה : עולםחייקהילות , מכוונת להתרחשותה של קהילה באשר היא, בהתממשות מהותה וייחודה במרחב עולם חיי קהילות באשר הן . המשנה השלישית , נגזרת ב' , משנהסדורה : עולםחייקהילה,אחת , הינה מקרה פרטי-קונקרטי של אפשרות התרחשותה של קהילת ישראל-פלסטין, כאשר אפשרות זאת מכוונת לכלל הקהילות בעימות ובסכסוך מתמשך . מבנה שלוש המשניות ושיטת הלימוד שלהן זהים, כאשר כל משנה מחולקת ל שלושה פרקים המורכבים מ עשרה מצבי-הכרה . ראשי הפרקים הינם אידאות הכרתיות טהורות , כאשר מצבי ההכרה בכל הפרקים בכל שלוש המשניות הם עיקרים מכוונים . את המשנה לכל אורכה מלווים ביאורים המגדירים, ממשיגים ומסבירים את המשמעויות הפועלות בפרטי המשנה באמצעות ארגזי הכלים הקיימים של מושגים פילוסופיים שנוצרו ונכתבו בזמנים שונים ובמקומות שונים על ידי פילוסופים כמו אריסטו, דקארט, שפינוזה, ברגסון, לוינס ואחרים יחד עם פרשנות ושיח עם טקסטים מכונני הכרות מוסריות פעילוֹת כמו התנ"ך, על ספריו ומפרשיו ( כמו שלמה איבן גבירול, רמב"ם ואחרים ) , המהאבּהארטה ואחרים . נוסף על כך, את המשנה הסדורה וביאוריה מלווים שלושה ספרים פילוסופיים המבארים את תפיסת המציאות החדשה הנמצאת כתשתית הכרתית בהיכל יסודותיה . האחד, תורתהמחוללים—תורתהמחולליםהגנרית למערכותחיות ( 2011 ) מבאר את היסוד ההכרתי הראשון במפתח ה משנהסדורה : אֶרֶץ תִּקְוָה , האומר : " יש משמעות לכול , ביאור שהתפתח לספר בזכות עצמו . השני, הגיונות אמסטרדמיים : פנומנולוגיהשלההכרה ( 2013 ) נאמר והוקלט באמסטרדם, תומלל ונערך בתל אביב-יפו, במטרה לבאר את תפיסת המציאות החדשה שהפילוסופיה גלומה בה כ- substrata לחלקי המשנה הסדורה . ספר ההגות השלישי מורהאנכי ( 2017 ) נכתב בעקבות תפיסה המציאות החדשה, הרואה את המציאות כאפשרית ולא הכרחית, לפיכך, אפשרי האלוהי . הספר מורהאנכי מראה איך התפיסה החדשה מתמירה תאולוגיה לאונטולוגיה על ידי הסבר הספירות הקבליות בדיאלקטיקה שפותחה בתפיסת המציאות החדשה, שאין בה הייררכיה ודואליות, ועֶקרון הסיבתיות
|
|