|
|
עמוד:9
פ רק י א ב ו ת 9 כ"ו אייר תשמ"ה, 85 . 5 . 16 תלמיד / ה : החלטתך שנעסוק ברבי חיים ( ר' חיים ) מוולוז'ין מפתיעה ביותר . לא ברור לי מה כאן מפתיע . תלמיד / ה : ההפתעה היא על רקע היות ר' חיים מעורה בקבלה . ר' חיים היה תלמידו המובהק של הגאון מווילנא, שמורשתו מצטיינת בכך שיש בה שני אלמנטים שלכאורה אי אפשר להבין בכלל מבחינה רציונלית כיצד הם מתיישבים בתודעת אדם אחד : מצד אחד עולם ההלכה של ראשית המאה ה - ,19 כמעט סופה של ההיסטוריה הארוכה של ההלכה, המתבטאת בחשיבה רציונליסטית קיצונית, ולעומתה - הקבלה . לכאורה שני הדברים האלה אינם מתיישבים יחד מבחינה הגיונית, אבל עובדה היא שהצירוף הזה קיים בכמה אישים גדולים . לראשונה אנו נתקלים בזה לפני כ - 700 שנה ברמב"ן . למעשה הקבלה בצורתה כפי שהגיעה אלינו, מתחילה מתלמידי הרמב"ן שמקרבם יצא גם "ספר הזוהר" . הרמב"ן אמנם אינו דמות מרכזית בעולמה של ההלכה אבל הוא נחשב מן הפוסקים ולאחד מגדולי התורה . הוא גם אדם שבא מן העולם של הרמב"ם מבחינת ההגות הפילוסופית ומעורה בפילוסופיה שלו, אבל כאן בא הפלא : הוא מעורה בעולם הקבלה . מבחינה רציונלית אי אפשר ליישב את הקבלה עם עולמה של החשיבה הפילוסופית, ואני אומר, ואינני היחיד שאומר זאת, לפי דעתי אי אפשר גם ליישב אותה עם עולמה של ההלכה . אני רוצה לציין שזכיתי לשוחח על כך פעם לפני כחמישים ושש שנים עם הרב קוק, שגם בו היתה מצויה מזיגה זו . ברמב"ן היו יסודות קבליים, אבל הוא היה מודע לכך שזה איננו מרכיב יסודי של עולם התורה והאמונה כולו, אלא שהוא ויודעי-ח"ן כמוהו מהווים קבוצה מיוחדת בעולמה של התורה ושל האמונה . 300 שנה אחרי הרמב"ן בא ר' יוסף קארו שהוא כבר פנומֶן שאי אפשר בכלל להבינו מבחינה רציונלית . אילו הזכרנו את ר' יוסף קארו רק כמי שחיבר את "בית יוסף" ואת ה"שולחן ערוך", איש לא היה מעלה על דעתו כלל
|
|