|
|
עמוד:13
] 13 [ פ תח דבר הארץ כולה והעיתונות להתמודד עם המונופולים הטורפניים ועם העוולות של העידן התעשייתי . הוא הדין בפרנקלין רוזוולט, שביטחונו והאופטימיות המידבקת שלו החזירו את התקווה וזיכו אותו באמון העם האמריקני במשבר הכלכלי הגדול ובמלחמת העולם השנייה ; או בלינדון ג'ונסון, ששורשיו הדרומיים ומעשי הכשפים החקיקתיים שלו עשו אותו לדמות המושלמת למאבק על זכויות האזרח ששינתה את פניה של הארץ כולה . ארבע הדוגמאות חושפות ארבעה אישים שונים מאוד זה מזה במעשיהם באירועים שכוננו את זמנם ואת נשיאותם . ארבע הדוגמאות המפורטות הללו מתארות כיצד המנהיגות שלהם תאמה את הרגע ההיסטורי כמפתח בחור המנעול . אין מנעולים זהים ; לכל אחד יש חריצים ובליטות בשוליו . אך בעוד אין מפתח-על אחד למנהיגות או מנעול משותף לכל הנסיבות ההיסטוריות באשר הן, אפשר לאתר דמיון משפחתי בתכונות המנהיגות בהתאמת יכולת המנהיגות להקשר ההיסטורי שלה . * * * אין כמעט מקום לספק ששלושת המנהיגים הראשונים הנבחנים כאן — אייברהם לינקולן, תאודור רוזוולט ופרנקלין רוזוולט — נמנים עם גדולי הנשיאים שלנו . למרות החלטות פגומות וטעויות בשיקול הדעת, כולם תופסים מקום של כבוד בזיכרון המשותף . סיפורו של לינדון ג'ונסון בעייתי יותר . אני מתמודדת עם שאלת מקומו בהיסטוריה מאז הימים שעבדתי איתו בבית הלבן כמתמחה בת עשרים וארבע בתוכנית העמיתים של הבית הלבן . ההשתתפות בתוכנית העמיתים של הבית הלבן כמעט הגיעה לקיצה הלא נעים עוד בטרם החלה . כמו צעירים רבים מבני דורי, הייתי פעילה בתנועה נגד המלחמה בווייטנם . חודשים אחדים לפני בחירתי לתוכנית העמיתים כתבתי עם חבר לספסל הלימודים מאמר ואותו שיגרנו למערכת ה ניו ריפבליק . במאמר קראנו למועמד שלישי שיקום ויקרא תיגר על הנשיאות של לינדון ג'ונסון בבחירות 1968 . ה ניו ריפבליק פרסם את המאמר ימים אחדים לאחר ההכרזה על בחירתי . הייתי בטוחה שאסולק מהתוכנית, אך להפתעתי, אמר הנשיא ג'ונסון : “הביאו אותה הנה לשנה, ואם לא אצליח לשכנע אותה, איש לא יוכל לעשות זאת ! " נשארתי גם לאחר תום התוכנית, ובסיום הנשיאות שלו ליוויתי אותו לחוותו בטקסס לסייע לו בכתיבת זיכרונותיו . התנהגותו של ג'ונסון בתקופת המלחמה מכתימה עד היום את מורשתו,
|
|