|
|
עמוד:10
] 10 [ מנהיגו ת בעיתו ת סערה אני זוכרת בחיבה ובחום את הדיונים הממושכים והלוהטים בסוגיות הללו עם חבריי לספסל הלימודים באוניברסיטה, את הוויכוחים עד השעות הקטנות של הלילה בלהט שחרג הרבה מחוץ לגבולות הידע שלנו . אך בבסיס הדיונים הללו היה משהו שקלע היטב למטרה, שכן הם העסיקו אותנו בלב ובנפש, השפיעו על האידיאליזם שלנו ואתגרו אותנו לברר כיצד ברצוננו לחיות את חיינו . היום אני מבינה שוויכוחים מסוג זה העלו אותי על הדרך לגלות את ייעודי כהיסטוריונית . * * * בחלק הראשון של הספר אנו רואים את ארבעת האישים בכניסתם לחיי הציבור . בשנות העשרים לחייהם הם יצאו לדרך לגבש את זהותם הציבורית ונראו שונים מאוד מהדמויות האיקוניות המפוכחות וחמורות הסבר שהציפו מאז את התרבות שלנו, את המטבעות ואת פסלי הזיכרון . דרכיהם היו רחוקות מלהיות סלולות מראש . סיפוריהם רצופים מבוכות, תקוות, כישלונות ופחדים . אנו עוקבים אחר השגיאות שהם עשו מחוסר ניסיון, מגאוותנות, מפזיזות, מטעויות בוטות בשיקול הדעת ומאנוכיות צרופה, וכל אלה מספרות לנו על מאמצים להכיר במשגים הללו, להסתירם ולהתגבר עליהם . המאבקים שלהם אינם שונים ממאבקינו אנו . הדרך שהובילה אותם לפסגת המנהיגות הפוליטית לא הייתה דרך אחת ברורה ומובהקת . תאודור רוזוולט ופרנקלין רוזוולט נולדו לחיי ייחוס ועושר יוצאי דופן . אייברהם לינקולן ידע עוני מרוד . לינדון ג'ונסון חווה מפעם לפעם זמנים קשים . הם נבדלו מאוד זה מזה במזגם, במראם ובכישוריהם הגופניים . הם ניחנו במגוון רחב של תכונות המיוחסות בדרך כלל למנהיגות — אינטליגנצייה, אנרגייה, אמפתיה, כישרון ביטוי בכתב ובעל פה ומיומנויות בהתמודדות עם בני אדם . אך מה שאיחד אותם היה אמביציה עזה, יצר מופרז להצליח . בעזרת כוח התמדה ועבודה קשה הצליחו כולם להגיע לעמדות הנהגה על ידי טיפוח ופיתוח התכונות שבהן ניחנו . כל הארבעה זכו להכרה כמנהיגים זמן רב לפני שהגיעו לכס הנשיאות . וכמו אבני חן במכשיר ליטוש הצליחו הארבעה לזהור בזכות יצירת קשר עם מגוון רחב של בני אדם . הם מצאו את ייעודם בפוליטיקה . “לא פעם חשבתי", כתב הפילוסוף האמריקני ויליאם ג'יימס על העיצוב המסתורי של הזהות, “שהדרך הטובה ביותר להגדיר את אופיו של אדם היא לגלות את התפיסה המנטלית או המוסרית הייחודית שכאשר הוא הגיע אליה, הוא
|
|