מה באמת לקוי בחינוך בישראל?

עמוד:14

14 למע ן החי נ וך לא א חשה התשתיות, הסגנונות, הטאוטולוגיות ושאר מושגי היסוד המשמשים את הטקסטים של תרבות המערב מזה ושל תרבות היהדות מזה . עם כל העבודה המקיפה והמורכבת הזאת המשתרעת על למעלה מתריסר ספרים נשארתי נאמן למטרה העיקרית של העבודה הזאת, שהיא חינוך ילדי ישראל לחשיבה בהירה והגיונית ולהבעה צלולה, מובנית, רציונלית וערכית, הן בעל פה והן בכתב . שישים שנות פעילות חינוכית שכנעו אותי שאין לנו דבר חשוב יותר מחינוך הדור הצעיר, כי רק חינוך זה יבטיח לאנושות עתיד טוב יותר מכל מה שהכרנו עד ימינו . המוקד של חינוך זה הוא החשיבה הרציונלית מזה והחשיבה הרגשית ( החיובית או השלילית ) מזה . החשיבה הרגשית היתה נחלתו של האדם מקדמת דנא, אך עם הזמן הוא הצליח בעזרת מאמצים לא מעטים להשליט עליה את החשיבה הרציונלית . שתי חשיבות אלה במינונים ובהרכבים שונים מכוונות בימינו את מעשי הפרטים מזה ואת מעשי החברה והתרבות מזה, וכך משמשות יסוד להוויה האנושית כולה . היכולת לחשוב, היא בין היתר היכולת להעלות בדעתנו דברים שאינם עומדים לפני חושינו בממשותם . יכולת זו היא מותר האדם מן הבהמה ; בזכותה הוא מסוגל להעריך דברים שאינם בפניו כמהות מוחשית בהווה ובזכותה הוא יכול לדון בדברים מופשטים . גם שיקול הדעת והבחירה בין הערכים תלויים בחשיבה הרציונלית והרגשית . מובן שהעתיד תלוי על בלימה ואינו יכול לעמוד על רגליו, ואפילו אין הוא קיים כלל, אם אין הוא נשען במלא כובדו על העבר . בין מאורעות העבר, ההווה והעתיד יש קיום ממשי בתודעתנו הבריאה רק לעבר, שהרי ההווה הוא כהרף עין והעתיד עדיין אינו קיים כלל . בגלל כורח זה אנו יכולים לבנות את ההווה שלנו וכן את עתידנו אך ורק על מה שנאגר בנו מן העבר . לכן כל מי שמתכחש לעברו או מתעלם ממנו, לעולם אינו מסוגל לתכנן לעצמו עתיד, ובלי עתיד הוא נידון לחיי דכאון ויאוש בלא שמץ של תקווה . לכן כדי לתת תקווה לאנושות חייבים אנו לחנך את הדור הצעיר על עברו הפרטי, החברתי, הלאומי והתרבותי . נקווה שספרנו זה יוביל אותנו אל היעדים הראשונים של מסע ארוך זה . המצער ואולי המדכא בתפיסה זו היא העובדה, שעל אף נימוקי והסברי, ועל אף הפצרותי משך למעלה משישים שנות עבודתי החינוכית, נשאר הממסד החינוכי אדיש, ולא גילה התעניינות של ממש בחינוך

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא