הקדשה

עמוד:11

ה קדש ה 11 עומדת לצידו ועוזרת לכל מפעליו הן בעידוד והן בניהול ממש . אביה היה מורה ומנהל בית הספר העברי בטורן שבקרפטים . הוא ניצל מן השואה ואף בארץ שימש כמנהל בית ספר יסודי דתי . המשפחה סבלה שנים, מאז כיבוש פראג בידי הגרמנים ב- 1938 ועד שנת השחרור ב- 1945 . לאחר השחרור הגיעה לאה יחד עם אחיה התאום זאב ז"ל לדסק, ומשם הם עלו עם אחת מקבוצות העולים . זאב-יצחק בן צבי וציפורה יעקובוביץ' ז"ל שהה עד שנת 1949 בדסק . נראה שהרוח הציונית של המקום דבקה בו היטב ובשנים 1949 - 1950 עסק בהברחת ילדים מן האזור הסגור של הונגריה לצ'כוסלובקיה דרך הנהר איפולי . לאחר שגילו את זהותו נאלץ לברוח ( אחר שלמזלו השוטרים לא מצאו אותו בבית ) ; הוא הצליח להשיג אישור יציאה ועלה לארץ . תחילה הצטרף לקיבוץ "תחיה" של יוצאי הונגריה בחדיד . הוא למד בסמינר למדריכים דתיים של עליית הנוער והדריך בגבעת ושינגטון, ואחר כך שימש מורה בבית ספר ממלכתי דתי בירושלים . כארבע שנים שָהָה בשליחות הסוכנות בפרס שלפני המהפכה, לימד שם והעלה צעירים רבים לארץ . לבסוף ייסד בית חרושת לאריחי קרמיקה, אך נפטר ממחלת לב בגיל 69 . מעשי גבורתו ומהלך חייו משתלבים יפה במערכת המשפחתית של ירמי . חייו היו תרומה גדולה להתפתחות מדינת ישראל . אילו שימשו משפחות כאלה כגיבורי התרבות בכל ענפי התקשורת למיניהם, אילו הוצגו משפחות כאלה כמופת בפני הנוער במקום הבדרנים השטחיים והזולים על בדיחותיהם הפרימיטיביות, היו פני המדינה שונים אצלנו תכלית שינוי . הכרת הטוב "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי" ( תהלים קטז 12 ) . ועוד אמר משורר תהלים : "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה" ( תהלים צ 10 ) . הנה זיכני הקב"ה לשנות לימוד ויצירה עד שהגעתי לשנת השמונים של חיי . העמדתי תלמידים הרבה ואף עשיתי ספרים באהבה ובשמחה, ואף ראיתי שכר בעמלי . אחר שהקב"ה הוסיף עוד שנים לשנותי, המשכתי מעט במתן שיעורים לפי יכולתי הדלה, בעיקר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא