מבוא

עמוד:12

מבוא 12 1 שאיפתי היאכל קורותיהם ומעשיהם, אלא לצייר פרוסופוגרפיה של שכבת מנהיגות . להציג את הדמויות הללו על רב-גוניותן : גם להציג את הקשרן הרֵאלי וגם לתאר בפרטוּת את האינטראקצייה שהתקיימה בין שכבת המנהיגות ובין קהילת חסידיהם . במובן זה הספר מתרכז בעיקר בדמותה של אליטה מנהיגה, אך הוא עומד באופן מובהק בתחום 2 הזיקות שבין העילית הסמכותית ובין השכבות השונות של השדרה החברתית המונהגת . כמה מחברים עמדו זה מכבר על מרכזיותה של המנהיגות באתוס החסידי . בפתח מאמרו הקלסי על טיפוסי המנהיגות ומקורות סמכותה כתב אברהם יצחק גרין, כי 'לא היה נושא חשוב יותר לקבוצות החסידיות במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה 3 דברים אלו נכונים גם בנוגע לחסידות של המאהמאשר דמותה של המנהיגות' . התשע עשרה, בשעה שדפוסי המנהיגות שנֶהגו בידי ראשוני החסידים שימשו אבני פינה להבנייתה של תשתית ארגונית לתנועת המונים רחבה . הצדיק החסידי, כמודל מנהיגותי-רוחני חדש, היה גורם מרכזי בהצלחת התפשטותה של התנועה, ותרם לכושר ההישרדות שגילתה החסידות לאורך עידנים רווּיֵי תמורות ומאבקים . היטיב לסכם זאת מנדל פייקאז', באמרו כי 'מה שמאפיין את רציפותה של החסידות כתנועה אחת המשתרעת בעיקולי ההיסטוריה היהודית רבת הייסורים והתהפוכות [ . . . ] החל במחצית המאה השמונה עשרה באוקראינה ועד ימינו אלה – הוא הצדיקות כמוסד [ . . . ] הוא הבריח 4 התיכון המבריח את כל פלגי החסידות למיניהם' . אחת מאשיות חקר הסוציולוגיה של הדת היא הצגת דפוסי מנהיגות דתית אידאלית, הכוללת טיפולוגיות של טיפוסי מנהיגות לפי משתנים איכותניים ( כדוגמת מקור הסמכות, מוקדי הכוח ויחסי מנהיג – מונהג ) או פורמליים ( כגון תחומי השפעה, מנגנונים 5 הגישה הטיפולוגית מקבלת משנה חשיבות במקרהומוסדות, מאפיינים התנהגותיים ) . של החסידות, מאחר שהמבנה הארגוני שלה הכתיב מציאות הטרוגנית שבה נוסדו עדות 1 להתפתחותו של המחקר ההיסטורי האישי-קיבוצי והגדרותיו ראו סטון, פרוסופוגרפיה ; קונרד, מרים וג'ן, אמנות הפרוסופוגרפיה . 2 על מגמות עכשוויות בכתיבה ביוגרפית-היסטורית ראו למשל באנר, ביוגרפיה כהיסטוריה . 3 גרין, טיפולוגיה, עמ' 422 . 4 פייקאז', חסידות פולין, עמ' 44 . 5 הטיפולוגיה של מקס ובר, המשייכת מנהיגים לטיפוסים טהורים של סמכות לגיטימית ( סמכות כריזמטית, סמכות מסורתית, סמכות חוקית-רציונלית ) , היא אולי המפורסמת ביותר בהקשר זה, והיא נידונה גם בהקשר החסידי תוך זיהוי הצדיק עם טיפוס המנהיג הכריזמטי . ראו ובר, על הכריזמה, עמ' 28 – 40 . על מידת התאמת הטיפולוגיה של ובר למקרה החסידי ראו שארוט, חסידות וכריזמה, ולעומתו שגיב, השושלת, עמ' 181 – 182 . ישנן כמובן עוד אפשרויות רבות לעריכת טקסונומיה של מנהיגות . ראו למשל באס ובאס, מנהיגות, עמ' 27 – 45 .

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר