|
|
עמוד:י
משפט ההיסטוריה מבדלות אותה מההיסטוריה הישנה . ההיסטוריה החדשה נוטה להיות אנליטית יותר מִנָּרָטיבית, תמטית יותר מכרונולוגית . היא נסמכת יותר על טבלאות סטטיסטיות, ראיונות בעל פה, מודלים סוציולוגיים ותיאוריות פסיכואנליטיות, ופחות על חוקות, חוזים, פרוטוקולים פרלמנטריים, כְּתבים פוליטיים ומצעים מפלגתיים . ההיסטוריה הישנה מתעניינת בדרך כלל במשטרים ובמנהלות, בחקיקה ובפוליטיקה, בדיפלומטיה ובמדיניות חוץ, במלחמות ובמהפכות, ואילו ההיסטוריה החדשה מתמקדת במעמדות ובקבוצות אתניות, בבעיות חברתיות ובמוסדות, בערים ובקהילות, בעבודה ובמשחק, במשפחה ובמין, בלידה ובמוות, בילדות ובזקנה, בפשע ובשיגעון . הישנה מתארת מלכים, נשיאים, פוליטיקאים, מנהיגים והוגים מדיניים, ואילו החדשה שמה פעמיה אל "ההמונים האלמונים" . הישנה היא "היסטוריה מלמעלה", "היסטוריה אליטיסטית", כפי שאומרים היום ; החדשה היא "היסטוריה מלמטה", "היסטוריה פופוליסטית" ( עמ’ 23 - 24 ) . זרעי התהליך שהביאו לעליית "ההיסטוריה החדשה" נטמנו כבר במאה התשע-עשרה . מבשריה היו מלומדים כיעקב בורקהרדט, אבי "ההיסטוריה התרבותית", וקרל למפרכט, שהציע מתודה "גנטית" 6 המתמקדת בהיבט הסיבתי, לא הנרטיבי, של תהליכים היסטוריים . בשלהי שנות השבעים של אותה מאה פרסם ההיסטוריון האנגלי ג'ון ריצ'רד גרין את החיבור המונומנטלי בן ארבעת הכרכים היסטוריה של העם האנגלי , ובו ביקש להציג חלופה לספרים הרבים שתיארו 7 גרין סבר, למשל, כי מנקודתשוב ושוב את תולדות מלכי אנגליה . מבטם של רוב האנגלים, העוני ששרר בימי המלכה אליזבת, או המתודיזם, התחדשות הרוח הנוצרית במאה השמונה-עשרה, חשובים מתבוסת הארמדה הספרדית ומן היעקובינים, וראויים לתשומת לב רבה יותר מצד ההיסטוריון . המונח "היסטוריה חדשה" עצמו נטבע בידי ההיסטוריון האמריקני ג'ימס הארווי רובינסון בספר בשם זה שפרסם בשנת 1912 . 8 רובינסון, שראה בהיסטוריה מדע החברה ולא ענף של הספרות, סבר כי עליה להעתיק את עניינה מן הדיון בשושלות ובמלחמות לעיסוק בשאלות תרבותיות, כלכליות וחברתיות הנוגעות גם ל"אדם הפשוט" . גישה י
|
|