מבוא

עמוד:יד

משפט ההיסטוריה היידן וַייט, אחד הנציגים המובהקים של המגמה הזאת, מסביר כי משכילי ההווה צריכים להשלים עם היסטוריה כאוטית חסרת רציפות, משום שהעדר רציפות, הפרעה וכאוס הם, ככלות הכל, התיאור הנאמן 13 ביותר של המצב האנושי . שוחרי הפוסט-מודרניזם לצורותיו נוטים לראות בו את "המילה האחרונה" בדרכי החשיבה האנושית . השיח התיאורטי עמוס הז'רגון שסיגלו לעצמם רבים מהם משרת דימוי עצמי אליטיסטי ונוטע בהם את התחושה כי עלה בידם להיחלץ מן הפיתוי של "הסדר המדומיין" המתקיים בראשיהן של בריות רגילות . ואולם, הריגוש האינטלקטואלי הראשוני שמעוררות הגישות הפוסט-מודרניות אינו יכול להסתיר לאורך זמן את חולשותיהן . הסגנון המעורפל והעמום ( לעתים בכוונת מכוון ) , התשתית המתודולוגית המחוכמת והמתחכמת שלא לצורך ובחירת הנושאים האזוטריים נוטים להשרות שעמום ( אם לא גיחוך ) על הציבור המשכיל הרחב, החש גם כי קיים פער בלתי נסבל בין השכל הישר והאינטואיציה ובין המבנים התיאורטיים הבארוקיים שמכוננים הוגי דעות הנוטים לחשיבה מופשטת יתר על המידה . ואולם, תרופת הנגד האפקטיבית ביותר לפיתוי הפוסט-מודרני היא ההבנה כי הפירוק, היחסיות והספקנות הקיצונית אינם כלים טובים לנהל בהם את החיים האישיים והקיבוציים . המשורר ויליאם בטלר ייטס כבר הזהיר מפני מצב שבו "הַכֹּל מָט לִנְפֹּל ; קוֹרֵס עַמּוּד-הַתָּוֶךְ" והתריע מפני ההשלכות ההרסניות של הניהיליזם המוסרי : "מֵהַטּוֹבִים נִטְּלָה כָּל אֱמוּנָה, וְהָרָעִים 14 מָלְאוּ דְּרִיכוּת יוֹקֶדֶת" . ל נוכ ח השפע ת ו ה הר סנית של הפ וס ט-מודרניזם, ה ימ לפר ב מסנגרת במרץ על " ההיסטוריה הישנה" . ההיסטוריוגרפיה, היא מדגישה, אינה מתיימרת למדעיות נוסח מדעי הטבע, אך כדי לפצות על חולשה זו היא נתמכת — או צריכה להיתמך — במתודולוגיה ק פדנית . אמנם נכון הדבר ש השיח ההיסטורי מת פתח לא פ עם בהבלחות של אינטואיציה המציעות פרדיגמות חדשות להתבוננות במציאות, אך גם פריצות הדרך הללו אינן אפשריות בלעדי העדות המוצקה והמחקר המעמיק . ההיסטוריונים מחויבים למהימנות : אסור יד

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר