|
|
עמוד:11
הקדמה | 11 שהיא חלק מה - raison d'etre של העיסוק בחינוך . בלי להרחיב בנקודה זו, שתידון בהמשך הדברים, אסכים בשמחה לקבל את הטענה שלמידה מוצלחת מחזקת את תחושת הערך שלנו, אך אחזור גם על הנחתי שכדי שהלמידה תהיה אפשרית, חייב להתקיים איזשהו דימוי של ערך הקודם לה . הלמידה החברתית של הערך העצמי קודמת מבחינה לוגית והכרתית ( אף שלעתים קרובות היא מתקיימת בו זמנית ) למה שמכונה בבית הספר "למידה" או "התפתחות קוגניטיבית", ואם איננה 4 מחוללת ערך חיובי, היא מונעת למידה אקדמית . הדרך השנייה לבחון את היחס בין החינוך ובין דימוי הערך של המתחנכים כקומנסנס החינוכי היא באמצעות השלילה . אם ננסח את השאלה כך : "האם ייתכן שבית הספר יוצר תחושה של חוסר ערך אצל התלמידים ? " נקבל מניה וביה תשובה נחרצת וברורה, שכן הקומנסנס החינוכי אינו מכיר ב"חוסר ערך" כתוצאה אפשרית של פעולת החינוך הרצויה, וגם לא של זו בפועל . אם זו מתרחשת, הרי מדובר ביוצא מן הכלל שיש לבערו, ושאינו מעיד על הכלל . ייתכן מאוד שלתלמידים מסוימים יש דימוי עצמי של חוסר ערך חברתי, אך זה אינו קשור כלל ועיקר לחינוך – זה דימוי שילדים וילדות מביאים מהבית או מהקהילה, בייחוד ילדים המגיעים לחינוך הציבורי מבתים הרוסים, מקהילות שוליים של מיעוטים, מהגרים וחסרי עבודה או אולי מבתים שאינם מספקים תמיכה רגשית ; שם, ורק שם, הם "סופגים" את תחושת חוסר הערך . יתרה מזאת, יאמר לנו הקומנסנס : פעולתו של בית הספר, והחינוך בכלל, היא ניסיון חשוב, הרואי כמעט, לחלץ ילדים וילדות מהגְזֵרה החברתית והמעמדית ולתת להם סיכוי אמיתי לחיים טובים כצרכנים נבונים בעלי בחירה חופשית, הבוחרים יום - יום לרכוש בבולמוס מתמכר מוצרים שאין להם צורך בהם, כלומר להיות בעלי ערך חברתי . בנקודה זו אפשר לנסח את הנחת המוצא המייצגת את הקומנסנס האתי של העוסקים בחינוך, שתהיה נקודת הפתיחה לדיון בספר הזה : [ הנחת מוצא ] : תפקידו החשוב ביותר של בית הספר, ושל החינוך בכלל, הוא לאפשר לכל הילדים הישגים לימודיים, ו"הישגים" פירושם מסוגלות חדשה, יכולת לפעול במציאות, הופעתם של מושגים חדשים וידיעת דברים שלא 4 היעדר ערך עצמי חברתי מונע למידה אקדמית משום שזו מובנית באופן חברתי . הוא אינו מונע למידה אחרת : הוא למשל מחזק את ההכרה בשוליות חברתית ומאלץ את המחזיק בו ללמוד היטב כיצד לשרוד, לחיות ברחוב או להתקיים במציאות חסרת עתיד ותקווה .
|
|