|
|
עמוד:9
הקדמה | 9 סיפור על פער עצום בין האופן שפעלה והעבירה מסרים לאחד מתלמידיה ( תלמיד שהיא זוכרת, שלא נעלם מעיניה ) ובין דימויה העצמי כמחנכת . מטרתו של הדיון בספר זה לנסות לחשוף שני הקשרים אלו . שדה החינוך עטוף סדרה ארוכה ( ולעתים מייגעת ) של אמירות, אמונות, הצהרות וקלישאות . אחדים מההיגדים מתכנסים למראית עין לאוסף הפעולות הבית ספריות המכונות "חינוך", ואחרים סותרים בבירור את האופן שחיי בית 1 לאמור : הספר מתנהלים . אך אלו גם אלו הם לב לבו של הקומנסנס החינוכי, הדעה המקובלת המנוסחת בעמימות ומשקפת - ובה בעת מבנה או מייצרת - את הנורמה החברתית . בכלל ההיגדים המקובלים שאפשר להציגם כפרשנות אפשרית ( אם כי מאולצת ) לפעולות בית הספר אפשר למנות את ההיגדים האלה : "החינוך שואף למצוינות אקדמית אצל התלמידים" ; "החינוך מפתח את כישוריהם ואת השכלתם של הילדים" ; "תפקיד המורים להעביר ידע לתלמידים" ; "בבית הספר לומדים הילדים הרגלים טובים, והתנהגות רעה מקורה בבית או בחברה" ; "משמעת חברתית היא מטרה חינוכית חשובה" וכדומה . היגדים אחרים, מקובלים לא פחות, נדמים יותר כקלישאות, בעיקר מכיוון שאין כמעט שום פעולה בבית הספר המייצגת אותם או אפילו מתקרבת למימושם . ההיגדים המוכרים מסוג זה יהיו היגדים כגון "הילד במרכז" ; "כל הילדים מקבלים הזדמנות שווה ללמידה" ; "משמעת עצמית היא מטרה חינוכית" ; "בית הספר קשוב לתלמידים ולרצונותיהם" ; או "כל ילד יכול" . לפני שנים אחדות טענתי שחלק חשוב ומהותי בתהליך ההבניה החברתית של הזהות העצמית הוא הדימוי של "היות בעל ערך לזולת" ( למפרט, 2008 ) . לטענה זו נוספה ההבחנה בתפקידו החשוב של החינוך ביצירתו של דימוי הערך החברתי בשל המפגש בין מבוגרים לילדים . כעת ברצוני לשאול : האם התחוללותו של דימוי עצמי חיובי היא חלק מהקומנסנס החינוכי ? לכאורה נדמה שהתשובה שלילית, בעיקר משום שהיא מנוסחת במושגים שאינם חלק מהמושגים המקובלים בחינוך ושמקומם במחקר הסוציולוגי או בפסיכולוגיה חברתית . אך אם ברצוני לקבל תשובה עליי להציג את השאלה 1 מובנו של המושג "קומנסנס" כאן חורג מהשימוש המקובל בו כ"שכל ישר" . להלן יופיע המושג גם במובן של מוסכמה חברתית או דעה רווחת, בדומה למשמעות שהעניק למושג הסוציאליסט האיטלקי אנטוניו גראמשי ( 1891 - 1937 ) בשנות העשרים של המאה ה - 20 ( 2002 Coben, ) .
|
|