|
|
עמוד:7
7 במשך שלושה חודשים בבית ספר קהילתי ללימודי מוזיקה . במחקר זה נמצא מתאם בין ההשתתפות בשיעורי המוזיקה לבין תוצאות עדיפות במבחני אינטליגנציה בסוף התקופה, ביחס לקבוצת הביקורת, עם גודל אפקט 4 . 0 ( Kaviani, Mirbaha, Pournaseh, & Sagan, 2014 ) . במחקר נוסף, שנערך במועדוניות בישראל, השתתפו 45 תלמידים בתוכנית לימודים שכללה נגינה, שירה והקניית ידע מוזיקלי . הם למדו מוזיקה במשך שעתיים או שלוש בשבוע, בתוכנית שנמשכה שנה . גם קבוצה זו הראתה הצלחה גדולה יותר במבחני אינטליגנציה בסוף התקופה, ביחס לקבוצת ביקורת שלא השתתפה בשיעורים ( Portowitz, Lichtenstein, Egorova, & Brand, 2009 ) . בשונה מהמחקר הקודם, במחקר זה לא נבחרו התלמידים באופן אקראי : ילדי שלוש מועדוניות השתתפו בתוכנית וילדי מועדונית רביעית שימשו קבוצת ביקורת . נטען כי בחלק מהמחקרים שנערכו בנושא זה, כשירותם הגבוהה של הילדים היא שמסבירה הן את בחירתם ללמוד מוזיקה, הן את התוצאות הגבוהות שקיבלו במבחני אינטליגנציה . לפי טענה זו, לגנטיקה יש תפקיד משמעותי בקשר בין עיסוק מוזיקלי לבין רמות אינטליגציה, והיא אשר יכולה להסביר את הקשר בין עיסוק מוזיקלי לבין תוצאות גבוהות יותר במבחני IQ , ביחס לתלמידים שלא עוסקים במוזיקה ( 2011 Schellenberg, ) . מחקרים שונים תומכים בטענה זו . שניים מהם בדקו ילדים בגילי בית ספר יסודי בארצות הברית שעסקו בדיסציפלינות מוזיקליות שונות מחוץ לבית הספר ( שיעורי נגינה, תזמורת, מקהלה ועוד ) . המחקרים מצאו כי ילדים אלו קיבלו תוצאות גבוהות יותר מאחרים במבחני אינטליגנציה עוד לפני שהחלו לעסוק במוזיקה . החוקרים הסיקו כי רמת האינטליגנציה קדמה לעיסוק במוזיקה, ועיסוק זה אינו יכול להיות הגורם אשר מסביר אותה ( ; 2006 Fitzpatrick, Kinney, 2008 ) . זאת ועוד, במחקר אשר נערך בפורטוגל בקרב ילדים בני שמונה, נמצא כי שישה חודשים של לימודי מוזיקה ( אשר התמקדו במקצב, מנגינה, הרמוניה וטון ) לא גרמו לעלייה בתוצאות מבחני האינטליגנציה של התלמידים ( 2009 , . Moreno et al ) . מנגד, מחקר אשר נערך בקרב ילדים צרפתים-קנדים דווקא מצא מתאם חיובי בין שיעורי נגינה על פסנתר במשך שנה עד שנתיים לבין תוצאות במבחני אינטליגנציה, אך קשר זה לא נצפה אחרי שלוש שנים של לימודים ( 1999 Costa - Giomi, ) . במטא-אנליזה שבחנה 75 מחקרים בנושא, נמצא באופן עקבי מתאם בין לימודי מוזיקה קצרי טווח ( תוכניות התערבות של שבועות או חודשים אחדים ) לבין תפקודים קוגניטיביים . עם זאת לא נמצאו עדויות מספקות למתאם דומה בין עיסוק ארוך טווח במוזיקה ( שנתיים ואילך ) לבין תפקודים קוגניטיביים . הצלבת הנתונים מציגה, אם כך, תמונה אניגמטית, ולפיה שנה אחת של לימודי מוזיקה נמצאת במתאם עם עלייה בציונים של מבחני אינטליגנציה, אך בשלוש שנים של הוראה דומה כי מתאם כזה אינו נראה לעין . לטענת החוקרים ההסבר לכך מצוי בהימצאותם של משתנים מתערבים כמו אישיותו של התלמיד, המבנה והאופי של משפחת המוצא שלו ומצבו החברתי-כלכלי . המשתנים המתערבים מלמדים כי היחסים בין לימוד מוזיקה לבין ציונים במבחני אינטליגנציה יכולים להשתנות במשך הזמן, בין היתר בהתאם למשתנים מתערבים נוספים ( 2015 Costa - Giomi, ) . חשוב להזכיר כי בשנים האחרונות יש ספרות מחקרית ענפה המדגישה את ההיבט החברתי- כלכלי כמשתנה מתערב מכריע בכל הקשור ליכולתה של המוזיקה להשפיע על תחומים אחרים . הטענה הכללית היא כי לא ניתן לנתק את לימוד המוזיקה מן ההקשרים החברתיים- כלכליים שבהם היא נלמדת . לכן, גם כאשר הנגישות לחינוך מוזיקלי שווה עבור כלל
|
|