|
|
עמוד:11
11 1 בחברות העברת קולע — מחברת ומחזקת את הקשר בין הדוּר החדש לדוּר שלפניו . המסורתיות, העברת המלאכה מדוֹר לדוֹר חיזקה את הקשר ואת המרקם החברתי . אובדן מסורות הייצור הידניות קשור גם בהתרופפות המבנים החברתיים, ובניתוק של בני ובנות הדור הצעיר מאורח החיים ומן המורשת של אלו שלפניהם . לעומת כל זאת, קליעת סלים כתחביב, כדרך מהנה לבילוי זמן וליצירה אומנותית, נעשית מוכרת ונפוצה יותר בשנים האחרונות בארץ, כמו גם ברחבי העולם . זהו חלק ממגמה של חיפוש מחודש אחרי קִרבה לטבע ולאורח חיים פשוט והרמוני יותר . אלא שהיום מרבית הקליעה בארץ איננה נשענת ישירות על המסורות המקומיות שהיו כאן — לא על הקליעה המסורתית הפלסטינית, וגם לא על מסורות הקליעה 2 של עדות ישראל . מרבית הקליעה העכשווית במדינת ישראל נעשית בסנסני תמר כחומר הגלם העיקרי . חומר זה לא שימש בארץ בקליעה המסורתית, ובאופן מוזר, פרט לדוגמאות בודדות, אין לנו עדויות על כך ששימש לקליעה גם בעת העתיקה . גם בתרבויות השכנות, כולל בארצות בהן רווחת מאוד הקליעה בעלעלי תמר, לא ידוע על שימוש מסורתי בסנסנים לקליעת סלים . הסנסנים כבשו את זירת הקליעה המקומית בשלושים השנים האחרונות בעיקר בשל קלות האיסוף שלהם ונוחות הקליעה בהם . לעומתם הזית ואלת המסטיק, שהיו החומרים העיקריים בקליעה המסורתית באותה שיטה, נדחקו למעמד של "תוספות צבע קישוטיות" . העיצוב של סלים רבים הנקלעים היום איננו מסורתי, ולא נועד לשימוש מסוים ( בשונה מן הסלים המסורתיים ) , אלא נותן ביטוי לחופש היצירה האישי של הקולע או הקולעת, ומושפע מסגנונות קליעה רבים, שמקור חלקם בארצות רחוקות . אפשר להגיד, שבשנים האחרונות נוצר בארץ סגנון קליעה חדש ומקורי, המשלב שיטות קליעה ממקומות שונים בעולם עם חומרים מגוונים — מסורתיים וגם חדשים . כקולעת וכמורה לקליעה, אשר שייכת לאותה מגמה, אני חשה כאב נוכח הניתוק הזה בין המסורות של הארץ לבין הקליעה המתחדשת בה . ההיכרות עם שורשיה המקומיים של המלאכה חסרה לי . הכאב על אובדן הידע השורשי ועל הנתק בין הדורות, ובין האוכלוסיות השונות החיות באותו מרחב, הוא שהביא אותי לחיפוש ולמחקר בו עוסק ספר זה . כבת הארץ, הקשורה אליה בקשר עמוק, יש לי משיכה להכיר ולדעת את תרבותם של הערבים, הקשורים לאותה ארץ, ואשר מסורותיהם החומריות באות מאדמתה . כך הוא גם ענייני במשנה ובתלמוד, המתארים את 1 המילה דוּר משמעה מעגל, ובקליעה — סיבוב אחד הקלוע בסל או במגש . כל מעשה קליעה, במיוחד בשיטת הליפוף, הוא בעצם חיבור בין דוּרים . אך בקליעה המסורתית יש גם חיבור בין דורות, שכן הידע עובר מאב לבן ומאם לבת וחוזר חלילה . בשם הספר טמונות שתי המשמעויות, וניתן לקרוא אותו גם "קליעה מדוּר לדוּר" וגם "קליעה מדוֹר לדוֹר" . 2 הסנסנים הם השרביטים הארוכים עליהם גדלים התמרים . הסנסנים עצמם מחוברים למכבד, המכונה גם "ידה" .
|
|