מבוא

עמוד:10

01מבוא אם תאמר דברים שחייבין ? ועל מה המקום רוצה לו . מלמד שהמקום רוצה לו'ונרצה לו"' - חטאות ואשמות,מלקות ארבעים,כרת בידי שמים,מיתה בידי שמיםית דין,עליהן מיתת ב על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום ? ולרוצהועל מה המקום . הרי ענשן אמור ק ד ה"ח, ה ע"ג ( . אם כן הקרבן בא על מה שאין עליו ענישה . ספרא דבורא דנדבה פר" ) ועשה בענישה אין ריצוי ) כפרה ( אלא רק בקורבן . הענישה היא תשלום על המעשה הרע, ואילו כפרה תירצה . הדרשההשדילם, כהקרבן עצמו איננו תשלום לפיכך נדרש חסדו של בורא עו אמורא במסגרת קורבן נדבה, אשר איננו בא על חטא, וגם בו מדובר בכפרה . לעומת זאת חטאות ואשמות הם כמו ענישה, ההבדל בין קורבן נדבה לקרבן חטאת ) ואשם ( הוא אולי שהחטאת והאשם נתפשים כתשלום לחטא ומריקתו . ואילו קורבן נדבה הוא כפרה לא נעשה . אחטהכאילומלכתחילה 2 יש חוקרים שראו בחטא מקבילה לטומאה דרך כפרה נוספת . דרך זו איננה במשנה עצמה, אך היא שנויה במקורות תנאייםםייסורין ה הייסורים מופיעים יחד עם המיתה, בברייתא המופרסמת המונה את ארבעת חילוקי הכפרה ורים, כדרך כפרה, משום שהיאסייהאן את . אנו מזכירים כ 3 ובה דנו בפירושנו למסכת יומא המקרה היחידי בו מעומתות דרכי הכפרה החוץ מקדשיות של מסכת יומא מול דרכי הכפרה עבר על כריתות המקדשיות ) קרבנות ( . וכן מנסחת התוספתא ) יומא פ"ד ה"ח ומקבילות ( . " ה נהשתר ימוויסורין שבשא,תשובה ויום הכפורים תולין . דין ועשה תשובה,ומיתות בית ועשה,אבל מי שנתחלל בו שם שמים מזיד . וגו''ופקדתי בשבט פשעם'אמרשנ . ממרקין אלא תשובה ויום הכפורים . ולא ביום הכפורים לכפר,אין בה לא בתשובה לתלות . תשובה אם יכופר'רועל זה נאמ . ומיתה ממרקת עם הייסורין,וייסורין מכפרין שליש,מכפרין שליש . כך פחות או יותר בכל נוסחאות מימרא מרכזית זו . ד שיום מיתה ממרקלממ . וגו''העון הזה עתנו אלו תחומים שונים והמונח שהקרבן מטהר או החטא מטמא הםואילך . לד 6ם עמ' זהר, כפרה וד 2 ספרותיים בלבד . חוקרי דת התייחסול מילם הכתובות כמשמעןם ולפיכך נתפשו הטומאה או החטא כמשמעותם טוש בין המונח הדתיהמילולית כישות מטה פיזית קיימת . לגבי טומאה יש לעתים תחושה במקורות שהחל טש אה הפיזית . ולעתים הטומאה נתפשת כאילו הייתה חפץ פיזי בלתי נראה, מעין 'קרינה שאנולבין הטומהמופשט בכלים העומדים בידנו מתקשים לראותה . ראו על כך במבוא למסכת אהלות . שם הראינו כי מדובר על מעבר ידנו ביטויים כאלהזה אין בעל כגדויים מעין ריאליים . ) מעין נזילה ( של הטומאה, דרך דלתות וחלונות ושאר ביט ביחס לחטא . ההבדל בין השפה המדברת על החטא לבין 'שפת הטומאה' . מלמדת שהחטא לא נתפש כישות פיזית . גם בטומאה הביטויים הללו נדירים וספק אם זו הייתה התפישה הרווחת של חכמים . בין ההמון היו, מן כזאת . פיזית - טהה להם לאמץ תפישה מהסת, כאלה שקל יותר הי זאת גם השוגג חייב כפרה שכן לא השגיח מספיק ויש בו אשמה ממשיתעם תוספתא יומא פ"ד ה"ח ומקבילות . 3

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא